לפני בערך 4 שנים קיבלתי מייל מפתיע ממנהל תחנת רשת א' בקול ישראל, אבישי פלחי. לא ידעתי מיהו עד אותו רגע. קבענו להפגש במתחם הישן של קול ישראל בת"א, אז עדיין פנינה שקטה ופסטורלית בלב ההמון הסואן של אמצע תל אביב, והיום בדרך לההפך לעוד מפלצת בטון של טיקונים. בפגישה ביקש ממני אבישי להביא את כל מה שאני מפיץ ברשת ובמדיה לתכנית רדיו שבועית בשידור הציבורי – ככה בעצם נולדה תכנית הרדיו "הכלכלה האמיתית".
אבישי אמר לי תבנה את התכנית באיזה צורה שנראית לך והעניק לי חופש עיתונאי מוחלט. החלטתי שאני מקדיש את התכנית למי שמשלם עליה – לציבור. החלטתי שכל השעה השבועית הצנועה הזו תוקדש כל פעם למאבקים ומידעים חברתיים שלא מקבלים את הפוקוס במדיה אחרת, כי זו לדעתי תפקידה והאמיתי של העיתונות, ולא כל מסעות השיסוי והפחדה שעושים לא מעט בתכניות אחרות.
אז מה היה לנו ב4 שנים האלה? חשפנו שחיתויות וניגודי עניינים בחברת החשמל, בבנקים, במערכת הבריאות ובמוסדות ממשלתיים. חשפנו שקרים של פוליטיקאים מימין ומשמאל ועל הדרך חטפתי קללות ואיומים ,חלקם במהלך השידור החי. הצלחנו לעזור למנוע השתלטות של טיקונים תאבי נפט ודולרים על פנינות טבע, התחלנו לאחרונה במאבק להכנסת האנרגיה הסולארית למדינה במקום זו של הגז שמעשירה טיקונים ומזהמת לנו את הסביבה. הצלחנו להניע מהלכים להוצאת גופים מסחריים מזיקים מבתי הספר, הצפנו את השיטה הגזלנית של המערכת לייצור כסף בבנקים שלצערי איש לא מדבר עליה, בדיוק כמו על הסכם הסחר טיסא שאיים על הדמוקרטיה פה. אלה רק כמה מעשרות רבות של מאבקים, ששודרו מאז אותה פגישה עם אבישי.
למרות התקציב הצנוע (בלשון המעטה) מנהלי בקול ישראל הכתירו בזמנו את התכנית כאחת הפופולריות בתחנה ולא פעם אייטמים בתכנית הפכו לכתבות מרכזיות בערוצי התקשורת המובילים וגם זירה לנסיונות השתקה, אבל כמו בכל דבר טוב גם לזה הגיע הסוף: בתאגיד השידור החליטו שאין יותר מקום לתכנית כזו בתחנה. אתמול שודרה התכנית האחרונה (בוידאו המצורף).
את השידור האחרון הקדשתי כמידי תכנית למאבקם של פעילים מרכזיים שליוויתי במהלך השנים ושנלחמים בעוולות חבריות כמו רפי רותם שלוחם בשחיתות, ברק אומגה שלוחם בשביל להציל את מעט החקלאות שנשארה בארץ, ברק גונן שלא מרפה מהקרטל הבנקאי, תומר אביטלשעושה את המוות לחברי הכנסת, וד"ראורי מאייר צ'יזיק שחושף את המחלות של משרד הבריאות. ואלה רק חלק קטן מכל הפעילים והמומחים שהיו בתכנית ושהצלחתי להעלות – פשוט היתה לי לי רק שעה.
ובכל מקרה, היום אמנם אפרד מהתכנית אבל לא מהמאבקים החברתיים שרחוקים מלהסתיים כאן.