כותרת משנה: אין סיבה שנתאבל על האפוקליפסה הקמעונאית ועל קריסת עמודי התווך של הכלכלה המודרנית. ברוך שפטרנו מעונשה של זו.
מחירה של מניית אמזון מתנדנד סביב הערך הסימבולי המרשים של 1000 דולר למניה.מדובר בערך השמור למספר מצומצם ואקסקלוסיבי של חברות מצליחות במיוחד. 20 שנה מאז הנפקתה העסקים באמזון טובים מתמיד ומבוססים בעיקר על צמיחה אורגנית בפעילות העיקרית של החברה. כל זה ללא קשר לרכישה מתוקשרת ומשמעותית של ענקית המזון האורגני הול פודס מרקטס תמורת כ- 14 מיליארד דולר. בדרך הפך ג'ף בזוס לאיש השני בעושרו בארה"ב.
אמזון הצליחה לשנות את המאפיינים של הצריכה הפרטית בארה"ב. כיום הצרכן האמריקאי הממוצע מעדיף לרכוש און ליין. זו בעצם ברירת המחדל הראשונה שלו על פני כיתות הרגליים לחנויות הפיזיות. 80% מהאמריקאים מצהירים שרכשו במהלך השנה האחרונה מוצר או שירות און-ליין. סקרים מעידים כי 60% מהאמריקאים שרוצים לקנות משהו באינטרנט מחפשים קודם כל באמזון. רק 20% מתחילים בגוגל. אתר הקניות הבא ברשימה הוא וולמארט עם 4.5% בלבד.
אבל מי שחושב שאמזון רק משנה את תרבות הצריכה האמריקאית מקניות אוף-ליין לקניות און-ליין, כלומר מחנויות פיזיות לחנויות ברשת, אינו מבין עד כמה השינוי מהותי. העסקים באמזון אולי פורחים, אבל חברת הענק מחרבת ממש את הרשתות הפיזיות, חלקן נחשבות נכסי צאן ברזל של הכלכלה האמריקאית.
לא לחינם מסבירים מומחים שאת מה שפריחת הקניונים עשתה לחנויות במרכזי הערים, שהתרוקנו החל משנות ה-80, עושה עכשיו האינטרנט לקניונים. חלקם מעריכים שהפגיעה הקשה במסחר ברחובות ובקניונים היא רק ההתחלה, וכי תוך עשור צפויים להיסגר חצי מהקניונים ומרכזי הקניות בערים. כפי שזה נראה כרגע קצב סגירת החנויות הפיזיות בארה"ב גבוה כיום מזה שאפיין את המשברים בשנת 2001 ו-2008 ועוד היד נטויה.
רוצים דוגמאות? בבקשה. ברשימת הרשתות הנפגעות ניתן למצוא שמות כמו מייסיס, סירס, דילרס, בסט ביי, סטייפלס, Kmart , ג'יי סי פני, גאפ, Payless ShoeSource, וגם כאלו שכבר פשטו רגל כמו RadioShack ו- The Limited. לא רק שהתוצאות הכספיות של החברות האלה במגמה שלילית, אלא הן צפויות לסגור אלפי סניפים ולפטר מאות אלפי עובדים. אם משקללים את הפגיעה בקניונים, שהרשתות הגדולות האלה הן לקוחות עוגן שלהם, לפנינו פגיעה רב מערכתית מורכבת. כל רשת שנסגרת, כל קניון שמתרוקן, משמעותם אובדן משרות, אובדן מקורות הכנסה היקפיים ממיסוי ומסחר וגם פגיעה בקהילה, במשפחות ולפיכך בכלכלה כולה.
מספר העובדים שנקלטים באמזון המתרחבת ובחברות המבוססות על האינטרנט קטן משמעותית ממספר העובדים והמשרות שנעלמות כתוצאה מסגירת רשתות קמעונאות, מרכזי קניות וקניונים רבים ברחבי אמריקה. כלומר, מדובר על יחס המרה שלילי שצפוי להעיק משמעותית על שוק העבודה, במיוחד במשרות שהשכר בהן נמוך. למעלה מ-60,000 עובדי קמעונאות פוטרו בארה"ב ברבעון הראשון של 2017, והמספרים צפויים לגדול משמעותית עד סוף השנה.
דווקא ההצלחה של אמזון משמעותה תחילת הסוף של תרבות הצריכה האמריקאית ולא ממש צריך להתאבל על כך. להיפך. עמודי התווך של הכלכלה המודרנית מתמוטטים, וזה נכון לגבי שוק העבודה, לגבי תרבות הצריכה, לגבי הנחת המחסור שעליה מושתת כל הכלכלה המודרנית. בהתאם קורס גם מודל הצמיחה, שמבוסס על צריכה פרטית כמנוע העיקרי שלו, שמסביר 70% מהתוצר בארה"ב ומעל 60% בישראל.
בנוסף, גם דור המילניום, כבר לא מסתפק במה שסיפק ומספק אותנו, דור הבייבי בומרס. החבר'ה הצעירים דורשים סיפוק מיידי לצרכיהם, לא מוכנים לשעבד את החירות שלהם לחומריות, לעבודה קשה ולמשכנתא ואשראי יקר. הם מחפשים פתרונות שהכלכלה המודרנית לא יודעים לספק ההם. עבורם הצריכה היא פונקציונלית, ולא צורה של בילוי ובטח לא מקור לאושר וסיפוק פנימי.
מה עושים? מתחילים להתכונן למציאות בה לא נצטרך לעבוד כדי להתפרנס, הודות ליוזמת הכנסה בסיסית אוניברסלית ( Universal Basic income) שתשולם לכולנו, ללא קשר למצבנו הכלכלי או התעסוקתי.
אמנם יש סביב היוזמה הזו מחלוקות רבות שעוד נותר ללבן, הן לגבי אופן המימון שלה והן לגבי מטרותיה והשפעתה על תפיסת מדינת הרווחה המודרנית, אבל הגיע הזמן להתייחס אליה כאל עובדה מוגמרת. לא רק צוקרברג, גייטס, מאסק, ת'יל ואנשי חזון נוספים רבים מתייחסים אליה כאל צורך הכרחי, אלא גם ממשלות, גופי מחקר וכלכלנים מובילים מתחילים לעכל שזו הולכת המציאות החדשה שלנו. אבטלה טכנולוגית גבוהה מאוד, ומצד שני יכולת טכנולוגית המבוססת על בינה מלאכותית, רובוטים חכמים והדפסת תלת מימד. כך אפשר יהיה לספק לכולנו את כל צרכי המחיה שלנו, ברמת חיים נורמלית ומוסכמת, בלי שנצטרך לעבוד עבורה. ממש ניתוק הקשר בין עבודה לבין פרנסה.
ומה אז? נשב כל היום בים ונשחק מטקות? או נטפח את תרבות הפנאי? התשובה היא שגם, אבל בהחלט לא רק. חופש מוחלט לא יכול להחליף את המסגרת החברתית שמקום העבודה של היום ממלא בחיינו ללא קשר לפרנסה. מחקרים וגם ממצאים בשטח, כמו למשל בקהילות סביב דטרויט שנפגעה קשות ממשבר 2008, מעידים על כך שבטלה ארוכת טווח מייצרת נזקים משלה, לרבות התמכרויות, אובדן כישורים חברתיים, פירוק מסגרות קיימות ועוד, עד כדי אובדן צלם אנוש. לכן נצטרך למצוא מסגרת חלופית למקום העבודה ולמה שהוא מהווה עבורנו.
בואו נחשוב יחד על מתנ"ס קהילתי שאנו מגיעים אליו כל בוקר. נבלה בו את היום בחוגים, לימודי העשרה אודות החיים בעולם החדש, פעילויות משותפות, אינטראקציה חברתית חיובית, הידוק קשרים במשפחה, הורות, וזוגיות. מה עוד? הכל פתוח, פשוט כיום אין לנו פנאי וראש להתמסר להשבחה והעשרה פנימית וחברתית שלנו. אבל אם מסתכלים קדימה, זו תהיה מסגרת החיים החדשה שלנו.
כולנו זקוקים למסגרת, כי החירות הכלכלית לא מייצרת כשלעצמה מסגרת, אולי אפילו להיפך. אם תרצו, זו תהיה העבודה החדשה שלנו. היא תשמור עלינו בני אדם, אפילו תבנה אותנו כבני אדם, שמתייחסים אחד לשני כפי שמתבקש בעולם גלובלי ומקושר, שקשר אותנו יחד כמו בסירה אחת, אפילו בעל כורחנו. מסגרת שתטפח בניית הון חברתי מפותח, אמון הדדי, סינרגיה וערבות בין אדם לזולתו. סוף סוף נוכל להתפתח, לצמוח ולחפש משמעות בחיים וסיפוקים שכסף וחומרנות לא מסוגלים לקנות. תרבות הצריכה לא הפכה אותנו למאושרים, אפילו להיפך. זה נכון גם לגבינו ובמיוחד לגבי ילדנו ונכדנו, בני דור המילניום, שעבורם קפיטליזם אינו מילה קדושה, אלא שיטה שאבד עליה הכלח. ארה"ב הפכה מזמן כבר לפלוטוקרטיה בתחפושת של דמוקרטיה.
לכן אפשר להודות לאמזון, על כך שבהצלחה שלה היא מקדמת את הכלכלה כולה לקראת קיצה ולקראת עתיד שונה, מחוייב המציאות וכזה שיספק את האדם ויתמקד בצמיחה שלו. כל זה במקום הצמיחה של התוצר הלאומי או הצמיחה לנפש, שהם כיום חזות הכל. החיים הנוכחיים שלנו גובים מאיתנו מחיר יקר. אני מסרב להמשיך לחיות כך. אפשר וצריך לחיות אחרת.
רונן אביגדור הוא מנכ”ל מנורה מבטחים קרנות נאמנות לשעבר ומרצה לכלכלה חברתית ולצרכנות פיננסית נבונה
יובהר ויודגש כי כל האמור בכתבה אינו מהווה ייעוץ השקעות, ואין בו המלצה לפעולה מכל סוג שהוא, ואין בו שום אלמנט הלוקח בחשבון את הנתונים הספציפים של הקורא. על הקורא לבדוק את אמיתות המידע המתפרסם כאן. קבלת ההחלטה בדבר השקעה מכל סוג שהיא על סמך הנתונים המוצגים בכתוב היא על אחריותו של הקורא בלבד.
הכתבות באתר הזה הופכות להיות הזיות יותר ויותר.
כתבה אחת מסבירה לנו שמדינות לא צריכות יותר לחשוש מהצורך להחזיר הלוואות – פשוט הן יכולות להדפיס כסף. והכתבה הנוכחית מסבירה לנו שבעתיד לא נצטרך לעבוד כיוון שנקבל משכורת בסיסית. מאיפה הכסף? הממשלה כנראה תדפיס.
בקיצור, מתחילה להיווצר תרבות שמאמינה שכסף מדפיסים – לא מייצרים.
גן עדן של שוטים!!!!
אתה חי בסרט ומדבר שטויות.
אף אחד לא יתן לך משכורת בלי לעבוד.
מה שיקרה זה פשוט גידול מחריד בכמות העניים.
המשבר הסביבתי ושינוי האקלים יחריבו את תרבות המערב הרבה לפני שכל אחד מהחזונות הללו יתממש