במאמר מפורסם משנות ה-30 במאה הקודמת בשם "אפשרויות כלכליות לנכדינו", הכלכלן הבריטי הדגול ג'ון מיינרד קיינס צפה שהקידמה הטכנולוגית תאפשר לנו לעבוד רק 15 שעות בשבוע כדי לספק את כל צרכינו. בשאר הזמן, הוא טען, נעסוק בפעילויות פנאי, יצירה, או סתם בבטלה.
הטכנולוגיה אכן התקדמה מאז, אפילו מעבר למה שראה קיינס בדמיונו. מה שלא התקדם היא הפרדיגמה הכלכלית השלטת, שגורסת שאנחנו צריכים לשאוף כל הזמן לייצר יותר ולעבוד יותר. הדבר יצר אבסורד: אנו חיים בכלכלת שפע – לפי חוקים וגישה כלכלית שנועדו להתמודד עם המחסור של ראשית המאה הקודמת. ראיית העולם האנכרוניסטית הזו ממנה סובלים כלכלנים והאבסורד אותו היא יוצרת, מודגמת היטב בטור פרשנות שפרסמה השבוע מירב ארלוזורוב ב"דה מרקר".
בדו"ח שפירסם בנק ישראל לפני חודש מוצגת סיבה מעניינת לכך שהשכר שלנו עולה בקצב איטי ביחס לשאר מדינות ה-OECD. לטענת הבנק, השכר בישראל נמוך כי ההון האנושי בישראל נחות. במילים אחרות, טוען בנק ישראל, עם ישראל הוא ממש לא אור לגויים ובמידה מסוימת הוא אפילו חור שחור – בכל מה שנוגע לאיכות אזרחיו העובדים ביחס לאזרחי מדינות אחרות ב-OECD. נחיתות ההון האנושי הישראלי, טוען בנק ישראל, באה לידי ביטוי בכושר הפריון הנמוך של העובד הישראלי, כלומר כושר הייצור שלו. לפי הבנק, השכר בישראל עולה בקצב איטי מפני שהפריון לעובד עולה בקצב איטי. בלי עלייה בפריון — המעסיקים לא יכולים לשלם יותר לעובדים שלהם. בנק ישראל מבסס את טענתו על נתונים סטטיסטים עדכניים ביחס לפריון בישראל ונתונים נוספים המייצגים את המצב העגום של רמת החינוך כאן.
בטור שכתבה מתייחסת ארלוזורוב לדו"ח ומציעה רעיונות לשיפור הפריון של העובד הישראלי. בראש ובראשונה היא מציעה לשפר את איכות מערכת החינוך. אין ספק שניתן למצוא סיבות רבות שיצדיקו ביצוע של טלטלה עמוקה ואפילו מהפכה במערכת החינוך שלנו, אך הסיבה של ארלוזורוב – הפיכת ילדי הדור הבא לעובדים יצרניים יותר – לא צריכה להופיע בראש הרשימה. נקודת המבט האינסטרומנטלית הזו לא ייחודית לארלוזורוב. היא רווחת מאוד בקהילת הכלכלנים. לפי תפיסת העולם הזו, האדם הוא סוג של משאב שמטרתו לקדם צמיחה כלכלית דימיונית, בדומה לפרה שהרפתן מזריק לה יותר הורמונים רק כדי שיוכל להפיק יותר חלב לשיווק ומכירה.
היה מעניין אם ארלוזורוב, והכלכלנים האוחזים בגישה דומה, היו שואלים את עצמם: למה כלכלה שסובלת מעודף ייצור, זקוקה לעובדים שמייצרים עוד יותר? מדוע אנחנו, בני האנוש, צריכים להיות פוריים יותר, כאשר כבר היום אנחנו מייצרים מוצרים ומשביתים אותם במכוון, רק כדי שנוכל לייצר ולקנות את אותו מוצר שוב? התופעה הזו, המכונה "השבתה מתוכננת", התרחשה כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת עם הגבלת משך חיי נורת הליבון ל-1,000 שעות. היום מדובר כבר בפרקטיקה רווחת כמעט בכל תאגיד גדול, ואחד מיסודות הקיום של הקפיטליזם המודרני. אפילו את תאריכי "פג התוקף" שמופיעים על מוצרי חברות המזון והתרופות התחיל האדם לקצר במכוון, רק כדי שיהיה לו תרוץ לזרוק ולייצר חדש. לפי סקר של עמותת "לקט ישראל" הצרכן הישראלי משליך לפח מדי שנה 66 אלף טונות מזון תקין רק בגלל הטעיה בתוית "הפג תוקף".
המין האנושי הגיע כבר לרמת קדמה כל כך גבוהה שהטכנולוגיה יכולה להחליף חלק גדול מאיתנו בעבודה. למעשה, היא כבר מחליפה. ומדובר רק בתחילתו של תהליך דרמטי הרבה יותר. לפי מחקר של מכון טאוב, כמיליון עובדים בישראל נמצאים בסכנה ממשית לאבד בתוך 20 שנה את משרתם לטובת מכונות ומכשירים.
גם אם נאמץ את משנתה של ארלוזורוב – נשפר את החינוך ונגדיל את מספר האקדמאים האיכותיים פי שתיים – מי בדיוק יוכל לגייס את כולם בשוק שכבר היום לא מוכן לקלוט אקדמאים מוכשרים ומחוננים בני 45 ומעלה? גם אם נכפה על כל בתי הספר ללמד לימודי ליבה, כפי שדורשת ארלוזורוב, לא ברור איך אנגלית טובה יותר תעזור להיי-טקיסט מפוטר בן 50, שרק יכול לחלום היום על זימון לראיון בעברית? לא ברור גם איך הבנה עמוקה יותר של מתמטיקה ואנגלית יעזרו לנו להתמודד בעוד עשור מול מכונות דוברות עשרות שפות המסוגלות לבצע חישובים מסובכים בחלקיקי שניה?
מתוך: YNET
ארלוזורוב וקהילה שלמה של כלכלנים מנסים לפתור את בעיות האתמול בכלים משלשום. הדבר שקול לנהג מירוצים שלוחץ בכל כוחו על דוושת הגז ברכב עם הילוך אחורי בלבד.
הקהילה הזו נתונה בקיבעון מחשבתי גדול ואיש ממנה אינו מנסה לעצור את מירוץ העכברים ולהציע פתרונות שיאפשרו לנצל את הטכנולוגיה בשביל שנעבוד פחות, ננוח יותר וננצל את הזמן עבורינו ועבור משפחותינו. בישראל עסוקים בלעודד את האזרחים לצאת לעבודה וכמה שיותר, כשהמדינה מעודדת אותנו לשלוח את הילדים לשירותי גידול חיצוניים בצהרונים מוזלים, שהפכו היום כבר יותר לערבונים ובקרוב אולי גם ללילונים. מהבחינה הזו הקו שנוקטים כלכלנים ועיתונאי כלכלה ישראלים הוא בהחלט חושך לגויים, שמצידם עברו כבר לחשיבה מתקדמת יותר.
בפינלנד למשל כבר החלו השנה בניסוי מעניין שנועד לתת פתרון לבעיות דומות. 2,000 מובטלים בגילאי 25-80 משתתפים בתוכנית הניסויית, האמורה להימשך כשנתיים. המובטלים יקבלו מדי חודש 560 יורו, שיוגדרו כשכר בסיס. הסכום אמור לספק לפיני הממוצע את כל צרכיו הקיומיים. אם הפיילוט יצליח, תורחב התוכנית לשאר אזרחי פינלנד – ללא קשר למצבם התעסוקתי.
פינלנד היא לא המדינה הראשונה שמבצעת ניסוי מהסוג הזה. בעיר אוטרכט בהולנד כבר השיקו בינואר הקודם ניסוי דומה בהיקף קטן יותר, 300 נתמכי סעד קיבלו הכנסה בסדר גודל דומה. כעבור מספר חודשים היתה זו העיירה אונטריו, הפרובינציה המאוכלסת ביותר בקנדה, שהפתיעה עם ההודעה כי תנהיג גם אצלה הכנסה בסיסית חודשית. אונטריו הצהירה כי "בקרוב תישלח המחאה חודשית לתושביה במסגרת השקת הניסוי ובדיקת המשמעויות של ההכנסה הבסיסית". בצרפת הנושא עלה מספר פעמים במערכת הבחירות הנוכחית. על הדרכים לממן כזו הצעה ניתן לקרא כאן וכאן.
כלכלנים ואנשי עסקים הידועים כבעלי חזון, כמו אילון מאסק, הבינו כבר את האבסורד בלעודד עוד ועוד אזרחים לעבוד יותר ויותר בשוק עבודה שמאבד בכל יום מהרלבנטיות שלו והמצורך שלו בעובדים חדשים. ההצעה לאפשר לאזרח להשתכר באופן בסיסי כדי לשבור את הקשר הגורדי הקיים בין עבודה – שכר – וקיום, הולכת וצוברת תאוצה בעולם. המטרה היא להתאים את חוקי הכלכלה הישנים להתפתחות הטכנולוגית ולעולם השפע. אולי כדאי שדווקא נושא זה יעמוד במרכז מחקרו הבא של בנק ישראל. מה שבטוח, מחקר כזה יגדיל את הפריון המחשבתי של העיתונאים שיסקרו אותו.