הנגידה קרנית פלוג. צילום מסך – יוטיוב
בנק ישראל הזהיר השנה את הציבור מפני שאננות בעקבות העלייה הגדולה של החובות הפרטיים. הבנק הודה כי נבהל מהגידול בכמות החובות ומהקלות בה ניתנות ונלקחות ההלוואות בשנים האחרונות.
"האשראי הצרכני עלה בצורה חדה, ואנחנו בנקודה שצריך להיזהר. אשראי זה כמו מלח באוכל – לאוכל בלי מלח אין טעם, אבל יותר מדי מלח זה גם לא טעים וגם לא בריא. אם נחשוב שהבעיה נמשכת וגדלה – נתערב. יש לנו הרבה כלים ולא נהסס להשתמש בהם". כך אמרה המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, במסיבת העיתונאים שקיימה לרגל פרסום דוח הפיקוח על הבנקים לפני כחודשיים. עוד אמרה בר: "האשראי עלה כי הפיתוי גבוה – הריבית נמוכה, והזמינות מאד גבוהה. הבן שלי בן 13 קיבל הודעה אם הוא רוצה לקבל הלוואה, ובלי הזדהות של הגוף השולח – זה חמור בעיניי. נושא חוסר ההזדהות צפוי להשתנות בקרוב בעקבות חקיקה".
סך חובות משקי הבית בישראל לדיור ולצרכים משתנים חצה השנה לראשונה את רף חצי טריליון השקלים, ועומד כיום על כ-511 מיליארד שקל – עלייה של כ-100% בתוך עשר השנים. יותר ויותר משקי הבית בישראל מסתמכים על גיוס כספים באמצעות הלוואות. אם עד שנות ה60 של המאה הקודמת מינוס בבנק היה משהו נדיר, מחקר שנערך על ידי מכון טאוב מצא שכ-80% מהישראלים נמצאים היום במינוס כרוני. זו הסיבה שבנק ישראל מודאג לגבי החובות הפרטיים, אלא שהמדיניות שלו מסתמכת על צמיחת הכלכלה דרך, נחשו מה, עוד הלוואות ועוד חובות.
יש לנו מערכת שבה הרוב המכריע של הכסף נוצר על ידי בנקים פרטיים כאשר הם נותנים הלוואות. הבנקים מייצרים כסף חדש כאשר אנשים לוקחים מהם הלוואות. לפיכך על כל "קילו" של שקלים יש במקביל גם "קילו" של חוב. כדי להזרים עוד כסף חדש לתוך הכלכלה אנחנו צריכים ללוות אותו מהבנקים, וזה משאיר אותנו לכודים תחת הר של חובות אישיים ומשכנתאות.
אחת הסיבות המרכזיות שהחובות האישיים שלנו גדלים, היא בגלל שהכלכלה שלנו מעודדת אנשים לקחת הלוואות ולבזבז אותן אל תוך הכלכלה. ללא גידול באשראי לא יזרום כסף נוסף למשק ומכאן שלא תהיה צמיחה. זו אחת הסיבות שבנק ישראל דואג להשאיר את הריבית על אזור האפס. ריבית כזו מדכאת את הרצון לחסוך ומעודדת לקיחת הלוואות מהבנקים. אם מוסיפים לכך את העובדה שרוב הציבור לא ממש מבין בכסף, בבנקאות או בכלכלה, התוצאה המתקבלת היא הר חובות חסר שליטה.
הבעיה מתעצמת גם בכיוון ההפוך: כל כספי הלוואה שאנו מחזירים לבנק, יוצאים ממחזור הכספים. כספי הקרן שחוזרים לבנק מושמדים/נמחקים ממחשבי הבנק. במקרה כזה החזר הלוואות מפחית מכמות הכסף וכוח הקנייה במשק. לפיכך אם אנחנו רוצים להפחית את החוב, אנחנו נגרום להאטה בכלכלה. לעומת זאת אם אנחנו רוצים לעורר את הכלכלה, אנחנו חייבים להגדיל עוד את החוב. לכן, אם בנק ישראל רוצה לגרום לצמיחתה וגדילתה של הכלכלה שלנו, הוא חייב לעודד לקיחת הלוואות נוספות והגדלת הר החובות. לתהליך הזה יש גם תג מחיר.
טיילור ושולריק מאוניברסיטאות ברלין וקליפורניה, בחנו 14 מדינות מפותחות מעל 140 שנה. הם מצאו כי "האינדיקטור הטוב ביותר שיש למשבר כלכלי הוא המהירות שבו מצטבר החוב הפרטי". יו"ר לשעבר של רשות השירותים הפיננסיים של בריטניה, אדיר טרנר טען כי "המשבר הפיננסי של 2007/08 התרחש כי לא הצלחנו להגביל את הבנקים ביצירת כסף". אחד הסיכונים הגדולים ביותר לכלכלה שלנו הוא בפתרון בעית החוב על ידי הגדלתו שוב. טרנר חשף במאמר שכתב בעבר, שהמערכת הבנקאית אינה עובדת עבור העם, וכי ארגז הכלים של המדיניות המוניטרית של הבנקים המרכזיים בכלל ושל אנגליה בפרט צריכים בדחיפות עדכון.
אז מה בנק ישראל צריך לעשות? בפועל יש דרך נוספת של הזרמת כסף חדש לתוך הכלכלה, מבלי שנצטרך להסתמך על גידול החוב. למעשה בנק ישראל כבר משתמש בדרך הזו במשך כמעט עשור. הוא יצר במשך התקופה הזו מאות מיליארדי ש"ח שלא מבוססים חוב, אלא שאת רוב הכסף הזה הוא הזרים לגופים פיננסים מהם רכש דולרים במטרה למתן את התנודות בשקל. על הדרך הוא העשיר את כיסם של בעלי אותם גופים ובכך רק הגדיל את האי שוויון.
במקום זה, הכסף הזה שמייצר בנק ישראל יכל להגיע ישירות לממשלה או לאזרחים. הוא יכל לשמש להגדלת השכר, לשיפור השירותים הציבוריים, ולאפשר את צמיחת הכלכלה ללא צורך בהגדלת החובות. נכון, במקרה כזה יתכן שבנק ישראל היה מפחית במידה מסוימת גם את ערכו של השקל ויוצר אינפלציה, אבל זו בעצם היתה מטרתו מלכתחילה כשהתחיל להדפיס או להוריד את הריבית.
כל התהליך הזה נקרא מימון מוניטרי. כיום כלכלנים מובילים רבים תומכים ברעיון של מימון מוניטרי כדרך יעילה להתמודדות עם התנפחות חובות משקי הבית בעולם. פה רק נשארה השאלה: מתי גם בארץ יבינו שאי אפשר לפתור בעית חובות על ידי עידוד האזרחים ללוות עוד יותר?