השרה שקד בפגישה עם הנשיא ראובן ריבלין. צילום: מארק ניימן
לשרה איילת שקד יש מנטרה 'בכל פעם שחברי הכנסת מצביעים בעד חוק חדש זו הצבעה נגד החירות שלנו'. לטעמה בכל חקיקה קיימת באופן מובנה שלילת החירות, ומכאן שחקיקה היא גורם שלילי. שקד ויועציה סבורים שצריך לתת למגזר העסקי לפעול באופן חופשי ללא התערבות ממשלתית וללא רגולציה. הם מאמינים שהחופש לנהל עסקים והחופש לעשות חוזים חיוני למגזר היצרני, אך הרגולציה חונקת אותם, ובכך מעמידה את צמיחתה של המדינה בסכנה חמורה.
לפי שקד ויועציה, החקיקה (והרגולציה) היא אם כל חטאת. המסקנה מדבריה ומתפיסתה המוכרת לנו מספרי איין ראנד, מהליברטאריאנים, היא לבטל את רוב הרגולציה במשק, לחזור לתקופת 'איש הישר בעיניו יעשה' , ואם זה נראה לכם מופרך זה אכן מופרך. עולמה של שקד נשאר במאה ה-19. לפני 200 שנה לאף מדינה לא היו חוקים נגד העסקת ילדים. לפי כללי השוק החופשי של אותם ימים, העסקת ילדים נחשבה ללגיטימית. בשנת 1819, עלתה בפרלמנט הבריטי הצעת חוק שתגביל עבודת ילדים. לפי הצעת החוק יוטל איסור על העסקת ילדים מתחת לגיל 9. ילדים בגילאים 10 עד 16 יוכלו לעבוד אבל שעות העבודה שלהם יוגבלו ל-12 שעות ביום. החוק החדש יוחל רק על מפעלי הכותנה שהוכרו כמסוכנים במיוחד לבריאות העובדים בהם.
ההצעה עוררה מחלוקת אדירה. חסידי השוק החופשי התנגדו להגבלות האלה בטענה שהן חותרות תחת קדושת חופש החוזים וכך הן הורסות את הבסיס של השוק החופשי. בדיון על הצעת החוק, טענו מספר החברים בבית הלורדים שהעבודה צריכה להיות 'חופשית'. לדבריהם, הילדים האלה רוצים לעבוד – ובעלי המפעלים רוצים להעסיק אותם, ואנחנו (המדינה) לא צריכים להתערב בדברים כאלה. כיום אפילו התומכים הנלהבים ביותר של השוק החופשי לא קוראים לחזור ולהתיר לעבודת ילדים כחלק מהמסע שלהם לשוב לשוק חופשי 'אמיתי'.
אם שקד ואלו החושבים כמותה מאמינים שלילדים יש זכות לחינוך ולילדות, שהחברה צריכה לתמוך בהם ולהעניק להם חינוך, שזכותם של ילדים לא לעבוד חשובה יותר מזכותם של בעלי המפעלים להיות מסוגלים לשכור את מי שמבחינתם רווחיים ביותר, היא לא תראה שום בעיה בהגבלה או אפילו באיסור של עבודת ילדים. היא לא תחשוב שאיסור על עבודת ילדים הוא הפרה של חופש שוק העבודה.
אם שקד תראה בשוק החופשי ממעורבות ממשלתית ערך עליון מעל זכותם של ילדים לחינוך, היא תראה בהגבלה או באיסור של עבודת ילדים כהפרה של החירות, כפגיעה בחופש החוזים ושוק העבודה. אם שקד מאמינה בשוק חופשי מרגולציה ממשלתית כערך עליון, הגובר על זכותם של אזרחים לאוויר נקי, לנחלים שאינם מזוהמים, היא תראה ברגולציה בתחום הגנת הסביבה, כהפרה של החירות, כפגיעה בחופש של התעשייה לזהם את הסביבה כדי להשיא את רווחיה.
כאשר לפני מספר שנים הופיעו תקנות איכות הסביבה, תקנות בדבר פליטות חומרים מזהמים ממפעלים ומרכב, רבים התנגדו להם כהפרות חמורות של החופש לבחור. הם טענו: אם אנשים רוצים לנהוג במכוניות מזהמות יותר או אם מפעלים מוצאים שיטות ייצור רווחיות יותר אך מזהמות יותר, מדוע שהממשלה תמנע מהם לעשות את הבחירות האלה הרי זה שוק חופשי? כיום, רוב האנשים מקבלים את התקנות האלה כברורות, כ'טבעיות'. רוב האנשים מאמינים כי יש להגביל פעולות הפוגעות באחרים כמו זיהום, גם אם הן נעשות ללא כוונה. כיום, רוב האנשים מבינים שזה הגיוני לעשות שימוש זהיר של משאבי האנרגיה שלנו, כאשר רבים מהם אינם מתחדשים. רוב האנשים עשויים להאמין כי השוק החופשי מביא לנזקים עצומים, ושנחוצה רגולציה כדי לצמצם את ההשפעה האנושית על שינוי האקלים.
לפי שקד חקיקה ורגולציה הם ככלל שליליים. בכל דבריה וכתביה אין מילה וחצי מילה על מטרות הרגולציה, על החשיבות העצומה שלה לחיינו, לבריאותנו לאיכות החיים שלנו, לתעשייה, למסחר וכו'. בנוסף, אי אפשר למדוד רגולציה בלי להתייחס לתוכנה ולאכיפתה, וכפי שכותב פרופ' דוד לוי־פאור, לא ברור כלל שיש נטל רגולטורי ושקיצוץ ברגולציה נחוץ.
צריך מידה רבה של אטימות או עזות מצח כדי להציע הפחתת רגולציה כאשר מדי כעשרה ימים נהרג אדם בתאונת עבודה בבנין. מתחילת השנה ועד אמצע אוקטובר נהרגו 32 אנשים בתאונות בניין ולמעלה מ-140 נפצעו. לפני כשנתיים רעשה הארץ כאשר התגלה כי דגני הבוקר של תאגיד יוניליוור היו מזוהמים בסלמונלה לא עמדו בתקנים, ובבקרת איכות. בסוף 2003 הייתה פרשת רמדיה שהביאה למותם של 3 תינוקות ועוד 15 תינוקות הסובלים מפגיעות קשות. במאי 2001 התרחש אסון אולמי ורסאי, אחד האסונות האזרחיים הגדולים בתולדות מדינת ישראל, בו נספו 23 ונפצעו כ- 350. אולי כדאי להודות לשקד וליועציה שאינם מציעים לבטל בכלל את הרגולציה על מוצרי מזון ועל רישוי קבלנים.
שקד אינה מכירה בנחיצות של רגולציה במשק מודרני, במיוחד לאחר שהמדינה מפריטה שירותים ואין לה אחריות ישירה. במשק מודרני, בשוק שאמור להיות חופשי, הרגולציה הכרחית כדי להגן על הציבור ועל בעלי עסקים קטנים ובינוניים מול גופים טורפניים הפועלים בשוק ללא רסן, כדי להבטיח מסחר ותחרות הוגנים, והגנה בפני מונופולים. אין ספק שצריך לבדוק מחדש ובקפדנות את מכלול הרגולציות שהצטברו מאז קום המדינה. יש הגיון לבדוק אם התועלת ברגולציה חדשה עולה על כלל העלויות הכרוכות בה. יש צורך לשנות רגולציה מופרכת ודרקונית ולתאם בין רגולציות שונות. נקודת המוצא לרפורמה כזו צריכה להיות מהכרה בחשיבות הרגולציה ולא מסיסמאות כזב בדבר רגולציה מסוכנת ומיותרת. אנחנו לא זקוקים לפחות או יותר רגולציה, אנחנו זקוקים לרגולציה אפקטיבית וחכמה – ובראש ובראשונה צודקת. רגולציה שתגן על האזרח, גם על התעשיינים, אבל בעיקר על האזרח.
יש שתי בעיות יסודיות בדוקטרינה הכלכלית – פוליטית של שקד של שוק החופשי מרגולציה מהתערבות הממשלה. בעולם המודרני לא קיים שוק חופשי ממגבלות, אין שוק ממנו נעדרת 'היד הנעלמה' של הממשלה. כל השווקים, החל משוק הכרמל ועד שוק המניות, כוללים חוקים, תקנות, נוהלי עבודה, וקיימת מערכת המפקחת על יישומם ומבטיחה שהכל יפעל בהתאם לכללים. היד הנעלמה או הגלויה של הממשלה הכרחית לתפעול היעיל של שווקים, לקביעת מטבע חוקי ונטרול מזויף, לקביעת מידות ומשקלים ושמירה על דיוקם וכו'.
המגזר העסקי הפועל ללא התערבות וללא רגולציה ממשלתית נשמע היטב ומשתלב עם מושגים כמו חופש ויזמות, אלא שהחירות בעולם כזה נעלמת. שוק החופשי ממעורבות המדינה מוביל לריכוז של כוח כלכלי ופוליטי בידי גורמים פרטיים גדולים, על חשבון הצרכנים, העובדים, ומשלמי המסים. מדינה ללא רגולציה מקנה לתאגידים כוח בלתי מוגבל הן על יחידים והן על גופי שלטון. בניגוד לדעתם של שקד ויועציה, הרגולציה הכרחית כדי לשמור את החירות. המנטרה האמיתית של שקד וחבר מרעיה היא סוציאליזם לתאגידים: כל הזכויות לתאגידים, כל ההתחייבויות לממשלות, שום זכויות לאזרחים.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן