צילום מסך מיוטיוב (מתוך 'עובדה', שידורי קשת)
זה הולך ונהיה כל כך קיצוני ובתדירות כל כך גבוהה, שנראה כבר שכמעט שום מידע חדש לא יפתיע אותנו בהקשר לאלו שמנהלים לנו את המדינה. מאנשי משטרה הכי בכירים שלא יהססו להעלים מידע ולשקר כמו אחרוני הפושעים כדי להתקדם, דרך בכיר במערכת המשפט שקידם על פי החשד שופטות דרך חדר המיטות, ועד הפוליטיקאים הכי בכירים שבדרך למעלה לא יהססו להשמיד את שארית הערכים והמוסר שעוד נותרו לנו פה במדינה.
מה שמפתיע בעיקר הוא שאותם אנשים סוחפים אחריהם גם את כל הסובבים אותם. אף אחד מהם לא נעמד מול אותו מנהל ומנסה למנוע ממנו להשמיד כל חלקה טובה בדרך להשגת יעדיו. ואגב לא מדובר פה באנשים שאפשר להגיד עליהם שהם חסרי יכולת שיפוט. אם מסתכלים על פרשת אפי נוה למשל, אפשר למצא בין השותקים את נשיאת בית המשפט העליון, דרך שרת המשפטים, ועד מיטב השופטים ועורכי הדין בישראל. פרשת נוה היא רק דוגמא אחת, אבל אין כמעט מי מביננו שלא נתקל בחייו במנהיג או מנכל או סתם מנהל ישיר עם התנהגות שרחוקה מלהזכיר אדם נורמטיבי, מבלי שאיש מסביבתו ניסה לעצור את הטירוף.
מחקר אוסטרלי שפורסם בוושינגטון פוסט ובטלגרף לפני כשנתיים ניסה לבדוק את מאפייניו של המנהל המודרני. במחקר נבדקו 261 אנשי מקצוע בכירים בארצות הברית, ונמצא כי ל-21 אחוזים מהם היו רמות משמעותיות של תכונות קליניות המאפיינות פסיכופת. רק לשם השוואה: גם בקרב אסירים אחד לחמישה אובחן כפסיכופת, בעוד שיעורם של בעלי תכונות המאפיינות פסיכופת בקרב כלל האוכלוסייה עומד על אחד למאה בלבד. אחת ההגדרות המקובלות לפסיכופת הוא מישהו שלא אכפת לו מאנשים אחרים וכזה שסובל מהתנהגות אנטי חברתיות.
נתן ברוקס, פסיכולוג משפטי שניהל את המחקר, טוען כי בעקבות הממצאים, עסקים חייבים לשפר את תהליך הגיוס שלהם. ברוקס מספר כי חברות המגייסות מנהלים נוטות להתמקד במיומנויות של המועמד ולא בתכונותיו אישיות. זה לדבריו מוביל את אותן חברות לשכור "פסיכופתים מצליחים". מנהלים כאלה עלולים לנקוט בפרקטיקות לא מוסריות ובלתי חוקיות או להשפיע באופן שלילי על עמיתיהם בעבודה. "בדרך כלל פסיכופתים יוצרים הרבה כאוס ובאופן כללי נוטים להסית את העובדים אחד נגד השני," אמר ברוקס."עבור הפסיכופתים, [הצלחת החברה] היא משחק ולא אכפת להם אם בדרך הם מפרים כללי מוסר".
ד"ר ליאת יקיר, בוגרת המחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע, טוענת כי תכונות פסיכופתיות או תכונות אנטי חברתיות מאפיינות את זכרי האלפא שמובילים סקטורים משמעותיים במדינה. השכיחות הגבוהה של התכונות האלו אצל זכרים יותר מאשר אצל נקבות, מרמזת על מעורבותו של ההורמון הזכרי – הטסטוסטרון. טסטוסטרון הוא הורמון סטרואידי המופרש מהאשכים (בזכרים) ומהשחלות (בנקבות). הוא מופרש אצל זכרים עד פי 15 מנקבות. הורמון זה זכה לכינוי 'הורמון המעמד החברתי' משום שהוא מעודד תחרותיות והתנהגויות של שמירה על המעמד החברתי ושאיפה לטפס בסולם כולל הפגנת אגרסיה.
זכר אלפא מאופיין גם ברמות נמוכות של הפרשת קורטיזול. תכונה זו מאפשרת לזכר האלפא להשאר קר-רוח גם במצבי לחץ. כלומר כדי להיות אלפא לא מספיק להיות תחרותי ואגרסיבי אלא גם להיות קול וקר רוח בשעת סכנה ולחץ. לכאורה זה מה שמאפשר לנו לסמוך עליהם. הם קרי רוח, מסוגלים לקחת החלטות שקולות תחת לחץ, קולים, לא מתרגשים, מסוגלים לנהל סיכונים מבלי להתמוטט ולא נותנים לאמפתיה לבלבל אותם אל מול המטרות. אלו בדיוק התכונות שאנו מצפים ממנכ"ל שעומד בראש תאגיד ענק או בראש מדינה עם מיליוני תושבים. לכאורה הכל נהדר אלא שממצאי מחקרים שנעשו, מראים בבירור כי זכר האלפא מנצל את ההערצה והנהירה העיוורת אחריו על מנת למנף את ההשפעה לטובת צרכיו האישיים גם אם אלו באים על חשבון כלל תומכיו.
הפסיכולוג סטיב בייקר, שמתמחה בהפרעות אנטי-חברתיות, טוען שהגענו כבר לנקודה בה אנו מצפים מהפוליטיקאים שלנו להתנהג כמו פסיכופתים. אנחנו רואים בתכונות פסיכופתיות מקובלות, הכרחיות, ואפילו בעלות יתרון לפוליטיקאים. הדבר נכון גם לגבי מנהלים בכירים. בעולם העסקים מניפולטיביות היא חלק מהאומנות, לסגור עסקה זה בעצם לגרום לאנשים לתת לך את מה שאתה רוצה ולא את מה שהם רוצים.
בסקר שנערך לפני כשנה ופורסם ב"אידיפנדנט" – נמצא כי המקצוע אליו נמשכים הכי הרבה הפסיכופתים הוא לתפקיד המנכ"ל. מקום שני אגב ברשימה המפוקפקת הזו הוא עריכת דין ואחריו תקשורת.
החוקרים בראשות ברוק בוחנים דרכים שבעזרתן ניתן יהיה לסנן
פסיכופתים פוטנציאליים בתהליך הגיוס. עד אז – למי שמעוניין לדעת
האם הוא מנוהל או מונהג על ידי פסיכופת, הנה כמה סימנים להפרעת אישיות אנטי חברתית
מתוך ה(NHS) שירות הבריאות האנגלי:
1. ניצול, תפעול או הפרה של זכויותיהם של אחרים
2. חוסר דאגה, צער או חרטה על המצוקה של אנשים אחרים
3. קושי לשמור על קשר לטווח ארוך
4. חוסר יכולת לשלוט בכעס
5. חוסר אשמה, או חוסר יכולת ללמוד מהטעויות עצמיות
6. האשמת האחרים בבעיות
7. אי קיום החוק באופן חוזר