לאחר שנים רבות בסביבת הנושא, התהיות בדבר אמינות ההודעות של תאגידי הגז ובכלל זה ההודעות הרשמיות שלהם, והפרשנות האוהדת בתקשורת הישראלית מעוררות מחשבות נוגות באשר לגורל המשקיעים הגדולים והקטנים הנסחפים אחר הכותרות.
לפני ארבע שנים, ב-5 למאי 2014 הודיעה שותפות דלק קידוחים לבורסה על "התקשרות במכתב כוונות לייצוא גז טבעי מפרויקט תמר". בגוף ההודעה נאמר כי "נחתם מכתב כוונות בלתי מחייב בין שותפי תמר לבין חברת יוניון פנוסה, במסגרתו הצדדים אישרו את כוונתם לנהל משא ומתן על הסכם לאספקת גז טבעי מפרויקט תמר ל- UFG במצרים. בכוונת הצדדים לסיים את המו"מ ולחתום על ההסכם המחייב בתוך תקופה של 6 חודשים…. ההיקף המשוער של ההסכם המחייב הינו לאספקה של כ- BCM 4.5 לשנה, במשך תקופה של 15 שנה".
העיתונות הישראלית יצאה מגדרה בכותרות, הלקוחות ככל הנראה מההודעה לעיתונות של דלק קידוחים, בנוסח: "יוניון פנוסה הספרדית תרכוש חמישית מהגז במאגר תמר" (כלכליסט). חמישית מהגז ב"תמר" תימכר ליוניון פנוסה הספרדית ב-20 מיליארד דולר (דה-מרקר). "השותפות במאגר תמר ימכרו חמישית ממנו למצרים" (ידיעות אחרונות). הכל כאילו שההסכם חתום סופית ומתממש.
עברו כ-4 שנים ומסתבר שאין כלום. ב-21 למרץ 2018 פרסמה דלק קידוחים את הדוחות הכספיים לשנת 2017. בדוח נמסר בסעיפים שונים, וצריך לקרוא את הדוחות בדקדקנות, על ביטולו של מכתב הכוונות: "מכתב כוונות בלתי מחייב לניהול משא ומתן על הסכם לאספקת גז טבעי מפרויקט תמר לחברת פנוסה יוניון אשר נחתם בשנת 2014 בין שותפי תמר לבין חברת UFG , אינו רלוונטי עוד".
סימנים חזקים לביטול ההסכם פורסמו כבר לפני כ-15 חודשים. בדצמבר 2016 פרסם הניוזלטר 'חדשות האנרגיה', שאינו חשוד בשנאה לתאגידי הגז, מאמר בכותרת "מסתמן: תמר לא תספק גז ליוניון פנוסה". בגוף המאמר נכתב: "מכה להסכמי ההבנות של שותפות תמר ליצוא גז למצרים: חברת האנרגיה האיטלקית ENI וממשלת מצרים הגיעו להסכמה שחלק מהגז שיופק משדה זוהור יופנה למתקן ההנזלה דמיאטה, בו שותפה החברה האיטלקית. לפני שנתיים חתמה שותפות תמר על הסכם הבנות בלתי מחייב ליצוא גז למתקן דמיאטה."
דלק קידוחים לא סיפקה כל הסבר לביטולו של ההסכם, ובעיתונות הכלכלית לא מצאתי כל דיון על כך, ולא על המשמעות של ביטול ההסכם. דה מרקר הגדיל לעשות: "בדו"חות הכספיים נחשף כי השותפות בתמר נסוגו מהסכם ההבנות שנחתם עם UFG במצרים ב-2014 ליצוא גז טבעי למתקני ההנזלה של UFG, בהם שותפה גם ENI".
מעניין השימוש היצירתי במילים, ההסכם 'אינו רלוונטי עוד'. השותפים בתמר נסוגו מהסכם ההבנות. אפשר היה לכתוב שההסכם בוטל, שלא לדבר על תפקיד העיתונאי לברר מי מהצדדים ביטל את ההסכם, ומהן הסיבות שההסכם בוטל. החתימת על מכתב ההבנות לפני ארבע שנים לוותה בהודעה לבורסה, בהודעות לעיתונות ובמצגות החברה. לעומת זאת, על ביטול ההסכם נמסר בקול דממה דקה.
יתרה מזאת, לפי ההודעה ההסכם "אינו רלוונטי עוד". אפשר לחשוב שלדלק קידוחים יש קונים לכל כמויות הגז שמאגר הגז תמר יכול לספק, שהשותפות יכולה לבחור בין הקונים, לברור בין הקונים הרציניים כמו דולפינוס לבין כאלו שאינם רלוונטיים כמו יוניון פנוסה. אלא שהמצב ככל הנראה הפוך.
להערכתי, לא היו אלו שותפי תמר שביטלו את ההסכם (אני לא מדבר על הצד הפורמלי) אלא יוניון פנוסה. שותפי תמר מחפשים קונה לגז והם לא היו מבטלים את ההסכם אם היה סיכוי, ולוא הקטן ביותר, לממש אותו. המשמעות של ההודעה היא שלתאגיד יוניון פנוסה אין צורך בגז מישראל, לא מתמר ולא מלוויתן. הוא יכול לקבל את כל הגז הנחוץ למתקן ההנזלה דמיאטה, ממקורות במצרים, ממאגר הגז זוהר וממאגרי גז אחרים. אזכיר שתאגיד האנרגיה האיטלקי ENI, המחזיקה ברוב מאגר זוהר, שותף עם יוניון פנוסה למתקן ההנזלה בדמיאטה.
משמעות נוספת של ההודעה היא שגם ההסכמים עם דולפינוס ועם תאגיד 'של' יתכן ואינם בטוחים עוד, שכן לא ברור כלל אם למצרים יש צורך בגז מהמאגרים בישראל. יש סיכוי שמתקני ההנזלה במצרים יוכלו לקבל את כל הגז הנחוץ להם ממקורות במצרים, ממאגר הגז זוהר וממאגרי גז אחרים. כדאי שתאגידי הגז והמדינה יערכו לכך בהקדם.
הכותב הוא חוקר אנרגיה במכון ואן ליר