העולם הכלכלי נמצא בקריז. הכלכלה המודרנית, שתלויה באופן מוחלט בגידול בכמות ההלוואות כדי להתקיים, נאלצת להתמודד עם האתגר גדול ביותר שלה מאז משבר הסאב פריים האחרון. החלטת הפד האמריקאי לשנות כיוון ולממש את מתווה העלאת ריבית מנתקת את הכלכלה ממנת הסם הכמעט יומית שלה. כשהריבית עולה האטרקטיביות של החסכונות והאגחים הממשלתיים עולה, בעוד הכדאיות בלקיחת הלוואה יורדת בשל העלות הגבוהה שלה. כשזה קורה העולם שמכור להלוואות מגיב לא טוב. התוצאה היא שוק מניות תזזיתי שכבר מחק בחודש האחרון עליות של כמעט שנה שלמה.
הדרך העיקרית להזרים כסף חדש לשווקים היא דרך הלוואות שמייצרים הבנקים יש מאין. זאת הסיבה שקרן המטבע הבינלאומית מצאה בשנת 2012 כי המחזוריות של ניפוח בועות חוב ופיצוצן היא חלק אינטגרלי מהמערכת הכלכלית המודרנית – מעין חוק טבע חדש שיצרו הכלכלנים ב100 השנים האחרונות. בקרב הכלכלנים יש אחדות דעים שהמשבר הבא הוא בלתי נמנע. חוקרי קרן המטבע משוכנעים שרק אם תלקח לבנקים הזכות לייצר כסף דרך הלוואות (ובכך ינותק הקשר בין הלוואות לצמיחה), יהיה אפשר לבטל את הלופ האכזרי של גאות ושפל בהן נמצאות כלכלות העולם. עד אז לא ברור אם הירידות האחרונות יובילו לאותו משבר גדול, אבל הן בהחלט משמשות ככרטיס צהוב למקבלי ההחלטות אצלנו בכל מה שקשור לעתיד. הריבית בארה"ב, שהיתה הטריגר לפרוץ המשברים הקודמים, צפויה לעלות גם בהמשך, מה שעלול לגרום לכרטיס הצהוב להתחלף יום אחד לאדום. ואם לא נתכונן לכך – מצבנו יהיה בכי רע.
נראה שבישראל למרות זאת שאננים. ראשי המשק והשרים הכלכליים מתבשמים מהעלאת דירוג האשראי האחרונה של ישראל, מהורדת הגרעון הלאומי ומתהלכים בהרגשה כאילו אנחנו מעצמה כלכלית. אחרי שצלחנו בהצלחה ובניגוד למגמה העולמית את משבר הסאב פריים האחרון, הממשלה משדרת לנו שאף משבר עתידי כבר לא יוכל עלינו. במציאות, הסיבה שניצלנו ב2008 היא לא בגלל שישראל היתה כלכלה חזקה אלא בגלל שהיו לה אזרחים שנכנסו אל תוך שטפון משבר החובות העולמי עם בלוני חמצן כלכליים מלאים בחסכונות וחובות נמוכים.
כשמשבר הסאב פריים המפורסם פרץ, הנגיד לשעבר סטנלי פישר הוריד את הריבית וגרם לרבים מאיתנו למשוך את החסכונות (שהניבו תשואה אפסית), לקחת הלוואות (זה בחינם – אז למה לא?), ולרוקן את אותם בלוני חמצן שכל כך חיוניים לעתידנו הכלכלי. כספי החסכונות וההלוואות שלנו החליפו למעשה את הכסף שנכנס לנו מתעשיית היצוא, עד שזו נפגעה במשבר הסאב פריים והתקשתה להתאושש. 10 שנים אחרי אנחנו נכנסים למשבר הבא כשאנחנו חנוקים. כך למשל ב2007 למשל חובות משקי הבית עמדו על 268 מיליארד ש"ח. כעבור עשור בלבד הם הוכפלו וחצו את כבר את קו חצי הטריליון ש"ח בדרך ל-530 מיליארד ש"ח בעוד ההכנסה הפנויה עלתה ב50% בלבד. גל אחד קטן של משבר חובות שיציף אותנו ובלון החמצן שאנחנו נושאים עלינו כבר יהיה ריק מידי בשביל שיאפשר לנו לנשום.
במקום לנקוט במשנה זהירות, שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה אלי כהן מעודדים אותנו דווקא עכשיו לקחת הלוואות עתק במסגרת התכנית החדשה שלהם לאפשר לקיחת משכנתא של 90% מערך הדירה. מי שנכנס בתקופת החגים לדף הפיסבוק של השר כהן יכל לחשוב שמדובר בדף לשיווק הלוואות. "מה יקרה לכל לוקחי המשכנתאות ברגע שתהיה עלית ריבית? אני מניח שרובם פשוט יקרסו תחת הנטל" – שואל אותו אחד הגולשים (בצילום מסך המצורף). "אתה מוזמן לקחת בריבית קבועה!" ממליץ לו סוכן ההלוואות החדש מטעם הממשלה בלי לדעת בכלל מה מצבו הפיננסי של אותו גולש, בלי להבהיר לו שריבית קבועה ל30 שנה זו ריבית התאבדות ובלי לציין את הסיכון בלקיחת משכנתא כזו לטווח כל כך ארוך. ועוד לא דיברנו על המשבר שעלול להתרגש עלינו בעשור הקרוב.
כהן קורא לאזרחים לרוץ ולקחת את המשכנתאות האלה כאילו היה מדובר במבצע של נעליים סיניות זולות. הוא קובע מראש מבלי לבדוק שזה עדיף על תשלום שכר דירה (וזה לא תמיד עדיף). הוא כותב שהוא לקח בעצמו משכנתא גבוהה ובזכות זה יש לו דירה (מתי לקח? ממי לקח? כמה לקח?). הוא טוען גם שזה לא יערער את יציבות הבנקים (ברור- כי לפי החוק אנחנו נחלץ אותם מכספי המיסים שלנו). יהיו אזרחים אחראים שיבדקו את דבריו ויזהרו, אבל אחרים שכמהים לדירה ירוצו לקחת את המשכנתא כי "אם שר הכלכלה אומר אז כנראה הוא יודע". כהן טוען בעקשנות שהעלאת אחוז המשכנתא המותרת היא לא זו שתגרום לקריסת הכלכלה כי מדובר בהבדל קטן מה-75% משכנתא שאפשר לקחת כבר היום. יתכן והוא צודק רק הבעיה שאת כל אלו שיתפתו ויקחו את המשכנתא האדירה הזו, זה לא ינחם ברגע שהם יפשטו את הרגל במשבר הכלכלי הבא.
אחרי פרוץ משבר הסאב פריים בארה"ב חלק מלוקחי ההמשכנתאות הגדולות מכרו את בתיהם בדולר אחד – רק שמישהו יקח מהם את החובות. בארץ חושבים שפה משום מה זה יהיה אחרת – אנחנו הרי "מעצמת על כלכלית". כשהמשבר יפרוץ בעתיד והוא יפרוץ, השרים כהן את כחלון יהיו כבר בתפקידים הבאים שלהם. אנחנו מצד שני נצטרך להתמודד עם הנזק הנורא שהם ישאירו מאחוריהם.