השבוע, ב"התייעצות" מאולצת עם הוועדה המייעצת לאיכות מי השתייה, סגר משרד הבריאות סופית את הגולל על האפשרות שמי השתייה שלנו יהיו חופשיים מחומצה פלואורוסיליצית שמקורה בתעשיות הדשנים. איך הצליח משרד הבריאות להעביר את ההחלטה על החזרת ההפלרה?
הנה סיפור קצר מאחורי הקלעים:
אל מול שלוש ועדות בינלאומיות של מומחים וסקירת מחקרים שיטתית של הקוקריין שקבעו שההפלרה היא סוגיה של אי ודאות שהינו "שנוי ביותר במחלוקת". אל מול העובדה שהמחקרים הקיימים בתחום הם גרועים ולא מאפשרים להגיע למסקנות; ושרק כ-5% מאוכלוסיית העולם צורכים כיום מים המופלרים מלאכותית. למרות שבעשורים האחרונים הפסיקו גרמניה, פינלנד, יפן, הולנד, שוודיה ושוויץ את ההפלרה בשל חששות הנוגעים ליעילותה ולבטיחותה – ניסה משרד הבריאות לייצר מחקר ש"יוכיח" שבישראל ההפלרה יעילה וחשובה.
ב-2015 דיווח התרגשות רבה בשידור רדיו הכתב רן רזניק על דו"ח המחקר שהוזמן על ידי המשרד. רזניק הסביר כי הדו"ח מצביע על צורך דחוף בהחזרת ההפלרה, שכן כ-63% מילדי כיתה א' בישראל סובלים מעששת בשיניים. בעקבות הפרסום פניתי למשרד הבריאות וביקשתי גם כן לקבל לידי את הדו"ח. בתגובה, הנה מה שהשיבו לי מדוברות המשרד:
"אין דו"ח. כשהכנת הדו"ח תסתיים והוא יפורסם, נעביר גם לך".
לצערי, אין דרך לומר זאת בעדינות – זה היה שקר בוטה. איך אני יודעת? פשוט מאוד, משום שבאותם רגעים ממש שבהם קיבלתי את התגובה הזו, אחזתי בידי את הדו"ח המדובר. מדוע לא רצו אנשי משרד הבריאות שאקרא את הדו"ח? קראו את התוצאות המצולמות מטה ותבינו: מתברר שב-12 שנות הפלרה, שכיחות העששת בקרב ילדי ישראל לא רק שלא ירדה, אלא אפילו עלתה מעט – מ-59% בשנת 2002, ל-62.6% ב-2014. יתרה מכך, על פי הדו"ח עצמו, שכיחות העששת בישראל גבוהה משמעותית לעומת מדינות שאינן מפלירות את מימיהן – למשל, גבוהה פי 2 כמעט מגרמניה והולנד.
הכותבת היא פוסט דוקטורט בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה בנושא תקשורת בריאות