נציבות התקשורת הפדרלית הודיעה ביום חמישי האחרון כי תבטל את ניטרליות הרשת. לרבים זה לא אומר הרבה אבל המשמעות היא שמעתה, תוכלנה ספקיות האינטרנט לקבוע לאיזה מידע ובאיזה מהירות יחשפו המנויים שלה ולאיזה לא. כך במקרים קיצוניים יכולה הספקית להחליט למשל שאתר "הכלכלה האמיתית" או כל גוף אחר מפרסם תכנים שפוגעים לה באינטרס, ופשוט לחסום אותו בלי צו בית משפט. לספקית תנתן האופציה גם להאט או לשבש את הגלישה לכל אתר שיבחרו.
הספקיות בארה"ב יוכלו לדרוש בנוסף תשלום מאתרים בתמורה לכך שתובטח לגולשים גישה מהירה אליהם. בעיקר על הכוונת נמצאים אתרים שצורכים רוחב פס גדול כאמזון ויוטיוב. הסכנה היא שבכך תנתן לאותם גופים עדיפות מסחרית על פני שאר האתרים. מדובר בהסדר שבו הגופים העשירים יקבלו קדימות בכל מה שקשור לגישת הגולשים אליהם ברשת, בעוד הגופים העניים יותר, שאין להם כסף להבטיח את הגלישה התקינה אליהם, יקופחו.
בגלל שהספקיות נשלטות על ידי תאגידים בעלי עוצמה והשפעה רבה – המשמעות היא שעל פי ההחלטה החדשה, לבעלי הון תהיה האפשרות לשלוט לא רק בגופי התקשורת הממוסדים, אלא גם בתכנים המפורסמים ברשת האינטרנט. לא פלא לפיכך שמי שעומד מאחורי ההחלטה הן בעיקר שתי ענקיות האינטרנט AT&T וקומקסט, ששווי הנכסים שלהן יחד גבוה מזה של אפל ונאמד במעל חצי טריליון דולר.
אילו ארה"ב היתה דמוקרטיה אמיתית, ההחלטה הזו לא היתה אפילו עולה בסדר היום. בקרב מרבית אזרחיה והפוליטיקאים, הן מהמפלגה הרפובליקנית והן מהדמוקרטית, היתה התנגדות להחלטה. נוספו אליהם גם פעילו זכויות ברשת, חברות טכנולוגיה ואפילו גורמים מתוך הנציבות התקשורת הפדרלית עצמה. נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, היה גם הוא מהמתנגדים הבולטים לביטול הנייטרליות ואף חתם על תקנות שלא אפשרו זאת במהלך כהונתו. את הממשל התאגידי הנוכחי בארה"ב כל זה לא מטריד במיוחד. הנציבות, בהובלת הרפובליקנים, ביטלה ברוב של 3 מול 2, את התקנות מתקופת אובמה.
בישראל נייטרליות הרשת מעוגנת בתיקון לחוק התקשורת מ-2014, אולם ביטול הניטרליות עלה ברצינות במהלך דיונים שערכו נציגי משרד הכלכלה במסגרת מו"מ על הסכם הסחר הבינלאומי – טיס"א. הדיונים הוקפאו עם כניסתו של טראמפ לבית הלבן לפני פחות משנה.