עיתונאית דמרקר, מירב ארלוזורוב, פרסמה בשבוע שעבר מאמר בשם המאבק חסר ההיגיון נגד אסדת הגז. בסופו של המאמר מנסה ארלוזורוב להפוך על ראשה את הדרישות המוצדקות של המאבק הציבורי נגד מיקומה של אסדת הטיפול בגז של מאגר לווייתן. לדבריה "במקרה כזה [בה תמוקם האסדה בלב ים, 120 ק"מ מהחוף] יצטרכו לאגור את הקונדנסט בתוך מכליות, והן יפליגו לנמל חיפה מלאות בקונדנסט בכמויות של אלפי טונות — פי עשרות מזה מזה שקיים היום באסדה".
כדי להבין עד כמה טיעוניה של ארלוזורוב מופרכים הנה הסבר קצר לקורא המבולבל. התכנון המקורי של נובל אנרג'י היה למקם את אסדת הטיפול בגז בלב ים, 120 ק"מ מהחוף. זו גם השיטה המקובלת בעולם. מאוחר יותר הוחלט כי האסדה תוקם 10 ק"מ מהחוף, מה שגרר מחאה גדולה בקרב תושבי חוף דור והסביבה. מה שמקובל לעשות באסדה מהסוג המדובר הוא לבצע הפרדה בין הגז לקונדנסט, שהוא מעין בנזין קל שיכול להתלקח ולהתפוצץ בקלות ולגרום לאסון. אחרי תהליך הטיפול, הגז הטבעי מגיע לארץ, ואילו הקונדנסט המופרד, שהוא מוצר סחיר (Commodity) ומחירו דומה למחיר חבית נפט, נשלח מאסדת הטיפול באניות מיכל לכל מקום בעולם שירצה לרכוש אותו.
היכן לפיכך נאגר הקונדנסט עד השליחה? בדרך כלל באסדות צפות בלב ים שמאחסנות את החומר לקראת העברתו לאוניה. הבעיה היא שבניגוד לאסדה הצפה בכריש ותנין, באסדת לויתן לא תהיה מערכת לאגירת הקונדנסט בגלל הקרבה של האסדה לחוף. ב-8 לאוגוסט לפני שנה, בישיבת המועצה הארצית לתכנון ובנייה מס' 609, אמר שאול מרידור, שכיהן אז כמנכ"ל משרד האנרגיה, שלא נכון לאגור את הקונדנסט באסדת לווייתן בגלל הקרבה של האסדה לחוף והחשש מהנזק שיגרם בעקבות כך אם חלילה תהיה התבקעות וכו'. זו הייתה גם העמדה של המשרד להגנת הסביבה. לדברי אלוזורוב, מיכל אחסון הקונדנסט באסדה יהיה קטן, לא יותר מ- 300 מ"ק.
ארלוזורב למעשה טוענת שבגלל העובדה שהמאגר לא יכיל כמות גדולה של קונדנסט, הוא יהיה יותר בטוח מכל פתרון אחר וימנע סיכון מפני זיהום. "אין סיכון כזה, בגלל הכמויות המזעריות של קונדנסט על האסדה. באופן שגרתי האסדה תכיל 10 טונה קונדנסט בלבד" – כתבה. הבעיה היא שארלוזורוב מספרת לקוראיה רק חצי מהסיפור, כשאת החלק השני והפחות מחמיא היא משמיטה. הרי אם אי אפשר יהיה לאגור ולאחסן את הקונדנסט באסדת לוויתן ולייצא אותו באניות לשווקים, אז מה יעשו עם הקונדנסט המופרד והמזהם? הרי ברור לכולם שבלי פתרון סביר למכירת הקונדנסט אי אפשר יהיה להפיק גז מלויתן. אפשר היה לצפות להקמת אסדה רחוקה צפה, מעל פי הבאר עם אחסון קונדנסט, כמו בכריש ותנין, ומשם לייצא אותו באניות לשווקים בעולם. אלא שלא כך יהיה. הפתרון של משרד האנרגיה הוא להקים מיכל לאחסון 10,000 מ"ק קונדנסט באתר חגית בפנים הארץ ולהזרים את הקונדנסט בצינור לבתי הזיקוק במפרץ חיפה.
אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אחסון קונדנסט באסדה הממוקמת סמוך לחוף מסוכן ואסור. במקום זה מאחסנים את הקונדנסט במיכל במרכז הארץ ובדרך מעבירים אותו דרך האזורים המיושבים, מעל האקוויפרים של מי השתיה בישראל ומשם לבתי הזיקוק במפרץ חיפה, ומוסיפים לזיהום הקטלני שכבר קיים שם. פתרון שני, שנכתב בדו"ח סביבתי, ושארלוזורוב ככל הנראה אינה יודעת עליו, הוא אחסון הקונדנסט במאגר צף – FSO בסמוך לאסדה בהיקף של 100,000 חביות, כ- 16,000 טון, פי 1,000 מהכמות עליה היא מדברת.
מירב ארלוזרוב.צילום מסך מתוך יוטיוב
אז מה קורה כאן? אומרים לנו שמיכל אחסון הקונדנסט באסדה יהיה קטן, לא יותר מ- 300 מ"ק, אבל לא מספרים על האפשרות שיאחסנו כ- 16,000 מ"ק קונדנסט במתקן צף ליד האסדה או 'בצורה זמנית' באזור מיושב, באתר חגית, במיכל של 10,000 מ"ק כתחליף לאחסון בים. ארלוזורוב מקבלת כנתון שחייבים להעביר את הקונדנסט לארץ, "זאת גם נקודת התורפה בהצעה למקם את האסדה בלב ים, 120 ק"מ מהחוף. במקרה כזה יצטרכו לאגור את הקונדנסט בתוך מכליות, והן יפליגו לנמל חיפה מלאות בקונדנסט בכמויות של אלפי טונות…." -כתבה. זו היתה יכולה להיות טענה נכונה אילו העברת החומר לנמל חיפה היתה האפשרות היחידה או המועדפת, כפי שמנסה להציג ארלוזורוב.
אולי במקרה זה עדיף להפנות את ארלוזורוב לדברי שאול מרידור בישיבת המועצה הארצית לתכנון ובנייה: "אגירה בים של הקונדנסט… כאשר מדובר ב – 90 ק"מ מהחוף, שזה הבדל מהותי [מאגירה באסדת לוויתן 10 ק"מ מהחוף] הקונדנסט יגיע לאן שייקחו אותו. זה מוצר עובר לסוחר…. הוא מגיע לכל נמל שיסחרו ויגיעו אליו. אין מגבלה ישראלית לאן הוא יגיע. הוא יכול להגיע כמעט לכל נמל בעולם. זה Commodity ,הוא מוצר מסחר ולכן אין לנו לא שליטה ולא רצון להתערב בשאלה הזאת".
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן