הסיפור בתקשורת הוא אותו סיפור. הבנקים לקחו את כספי הפקדונות שלנו והעבירו אותם לפישמן. פישמן הימר עם הכסף הזה ואיבד אותו. בשורה התחתונה: הלך הכסף שלנו. סיפור הבנק, שמשמש כמתווך פיננסי בין מפקידים ללווים, הוא לא המצאה של התקשורת הישראלית – מלמדים את התאוריה הזו בבתי הספר לכלכלה בכל העולם. יש רק בעיה אחת בכל הטענה הזו – היא פשוט שגויה.
ראשונים לצאת נגד התאוריה היו פרופ' מייקל קומהוף וג'רומי בנס, אז חוקרים בכירים בקרן המטבע הבינלאומית. בנייר עבודה שפרסמו באוגוסט 2012 מטעם הקרן, טענו בתוקף כי תהליך מתן האשראי של הבנקים, כפי שמוצג היום לציבור הרחב, הוא שגוי ולא משקף את הנעשה בשטח.
גושפנקא לטענתם סיפק הבנק המרכזי הבריטי כעבור שנתיים במאמר "יצירת כסף בכלכלה המודרנית", ובנייר עבודה נוסף שהוציא בשנת 2015 תחת הכותרת: "הבנקים אינם מתווכים של קרנות הלוואה – ולמה זה כזה משנה?". הבנק הבריטי קבע במסמכיו כי הבנקים בכלכלה המודרנית יוצרים כסף יש מאין, ולא פועלים כמתווכים המלווים את פיקדונות החוסכים, כפי שטוענת התקשורת. בעולם האמיתי, על פי הבנק האנגלי, הבנק מייצר כסף יש מאין בעת מתן ההלוואה, כך שלמעשה אינו מוגבל בהיקף ההלוואות שהוא נותן.
בעקבות פרסומי הבנק המרכזי הבריטי, הוציא מרטין וולף, עורך משותף ופרשן כלכלי ראשי ב"פייננשל טיימס", מאמר בשם "לשלול מבנקים פרטיים את הכוח ליצור כסף". וולף מאמץ במאמר את התיזות של הבנק המרכזי בבריטניה, וקורא לאסור על הבנקים לייצר כסף יש מאין. באפריל השנה גם הבנק המרכזי הגרמני יישר קו עם גופי המחקר הגדולים. הכלכלנים של הבונדסבנק לא היססו לצאת נגד הדעה הרווחת היום על מקור כספי ההלוואה של הבנקים. "זה מפריך את התפיסה המוטעית הפופולרית כי הבנקים פועלים פשוט כמתווכים בעת מתן ההלוואות. כלומר, שהבנקים יכולים לתת אשראי רק באמצעות כספים שהופקדו בהם קודם לכן כהפקדות של לקוחות אחרים" – כותב הבנק.
לפיכך ברור היום שהכסף שנתנו הבנקים לפישמן הוא לא כסף "שלנו". הבנקים המציאו את הכסף באותו הרגע בו הלוו אותו. אם כך הדבר- למה בכל זאת פרשת פישמן צריכה להדאיג אותנו? אז פה נחזור לבסיס: על כסף שהבנק מייצר מהאויר ונותן כהלוואה, הוא מקבל ריבית. הריבית משמשת אותו לתשלום לספקים, לעובדים, לתשלום ריביות על פקדונות, ולהגדלת הונו. ברגע שהבנק סופג תספורת, הוא מאבד חלק מהכנסותיו הצפויות על הריבית מההלוואה שנמחקה. כחלק ממאמציו של הבנק למזער נזקים ולכסות על הפגיעה בהכנסות, הוא עלול לגבות מאיתנו יותר אחוזים על ריביות ויותר עמלות.
התספורת לפישמן אמנם נחשבת לגדולה אי פעם בישראל, אך מבחינתם של הבנקים הגדולים כלאומי או הפועלים מדובר במכה קלה. ספק אם לקוחות הבנקים ירגישו אותה וגם אם כן – כנראה שההשפעה תהיה מזערית. מתי כן יתחילו הבעיות? ברגע שתגיע תספורת בקנה מידה גדול בהרבה מזה של פישמן, כזו שתאיים על היכולת של הבנק לשלם את התחייבויותיו. במקרה כזה הבנק עלול להיות מוכרז כפושט רגל, והפעם באמת נאבד את כספי הפקדונות שלנו במידה ולא יחולץ. לטובת הנלחצים ארגיע פה: הוא יחולץ.
איפה מסתתר לו תרחיש אפוקליפטי כזה בישראל? התשובה היא בשוק המשכנתאות. כיום בנקים יושבים על הר משכנתאות של 322 מיליארד שקל. למעשה אפשר להגיד שכמות הכסף שמחזיקים הבנקים היום בשוק ההלוואות לדיור שקולה כאילו היו במאזניהם למעלה מ-"64 פישמנים", שחלקם הגדול עלול ליפול בבת אחת כשיפרוץ משבר עתידי.
ניתן רק לדמיין לפיכך מה יקרה פה באותו יום בו הריבית תעלה בחדות, מחירי הדיור ירדו בצורה ניכרת או שהאבטלה תרים ראש. כיצד המערכת תצליח להתמודד אם תהיה תספורת של "רק" עשרה אחוזים מקרב לוקחי המשכנתאות שיפשטו רגל בבת אחת? פה בוודאי יבואו המרגיעים ויגידו שהמשכנתאות שניתנו בישראל היו תחת פיקוח הדוק של הבנק המרכזי. במקרה זה הייתי מטיל ספק בכך שהגוף שנכשל כשלון חרוץ בפיקוח על לווה אחד גדול, יצליח לפקח ביעילות על מאות אלפי לווים קטנים.