אתמול התגאתה המפקחת על הבנקים ד"ר חדווה בר בצמצום מצבת כוח האדם בבנקים. במסיבת העיתונאים השנתית בעקבות פרסום הדוח השנתי של הפיקוח על הבנקים, אמרה בר כי "בשנים האחרונות יש ירידה משמעותית במספר העובדים. כוח האדם הצטמצם ב-6000 משרות בשנים האחרונות. הבנקים ימשיכו לצמצם את כוח האדם לפחות עד שנת 2020. אבל זה לא יספיק, והבנקים יצטרכו לבצע הפחתה נוספת בכוח האדם". אכן בבנקים קיימת, או לפחות היתה קיימת, אבטלה סמויה בשל עודף כוח אדם ובכל זאת בדבריה של בר נעדר מישהו אחד מהמשוואה – הלקוח.
בר שכחה לרגע שבנקים הם לא ככל עסק רגיל. הם קיבלו את הרישיון הבלעדי מהמדינה לייצר את הכסף שלנו ולאחסן לנו אותו במה שנקרא פקדונות. אין לנו עוד גוף אחר שאנחנו יכולים לפנות אליו כדי שנוכל להפקיד או למשוך ממנו את הכסף. ככזה אי אפשר להסתכל על הבנק רק דרך החור הצר של ההתיעלות ורווחים. במדינה מתוקנת, הבנקים היו מחויבים להוסיף למערך השיקולים שלהם גם את השיקול החברתי. תפקיד הפיקוח היה לדאוג שלא רק הגדלת שורת הרווח תעמוד בראש רשימת המטלות של מנהל הבנק. אחרי הכל, חלק מהעובדים פוטרו בגלל סגירת מאות סניפי בנקים ברחבי הארץ תוך התעלמות מאלפי קשישים שנותרו חסרי אונים. בר אמנם טוענת שאחוז צמצום הסניפים בישראל נמוך ביחס לעולם, אבל את אותם פנסיונרים מישובי הדרום ,שנאלצים לסוע פעם בחודש עד לסניף בנק בבאר שבע כדי לקבל את קצבתם, זה ממש לא מנחם.
מילא אם ההתיעלות הזו היתה מובילה להוזלת השירות לצרכן אבל גם זה לא. מסתבר שרווחי הבנקים רק עולים במקביל לייקור השירותים שהם מספקים עבור הלקוחות. מהדוח השנתי של הפיקוח על הבנקים עולה כי הריבית הממוצעת במגזר משקי הבית, עלתה מ5.72% ב-2016 ל-5.87% ב-2017. לוקחי המשכנתאות קיבלו ריבית ממוצעת של-3.3% ב-2017. עליה של שליש האחוז מאז 2016. בעסקים הקטנים הריבית עלתה מ-3.43% ב-2016 ל-3.97% ב-2017. למי לא עלה אתם שואלים? לעסקים הבינוניים, הגדולים והטיקונים שנהנים מריבית יציבה של 2.2-2.6%.
בר הזכירה במסיבת העיתונאים גם את המיזוג או האי מיזוג הצפוי בין אגוד למזרחי. "עמדת בנק ישראל היא שמיזוג בין מזרחי לאגוד לא יפגע בתחרות ואולי אף ההפך – יחזק שחקן בינוני". פה באמת לא ברור האם בר הקיפה עצמה ביועצי אחיתופל או שהיא מפיצה פייק ניוז או במקרה הזה פייק הערכות. כל מנהל מתחיל יודע שברגע שאגוד ימחק וישאר טריאופול המורכב ממזרחי, לאומי והפועלים – זה יהיה הסוף למעט התחרות שעדיין נשארה בשוק הזה. התרחיש שמעלה בר הוא בניגוד לכל הגיון עסקי. נניח לרגע שמזרחי "המחוזק" ינסה, כפי שהיא חוזה, "לשבור את השוק" ויוזיל את עלויות הריבית והעמלות שהוא גובה מהצרכן. במקרה כזה הוא יגרור אחריו הוזלה מקבילה גם בלאומי והפועלים, שלא ירצו לאבד את הנתח שוק שלהם. התוצאה תהיה שאחוז השליטה היחסי של שלושת הבנקים במערכת לא ישתנה, אבל לעומת זאת הרווחיות של שלושתם תקטן בו זמנית. רק מנכל בנק מתאבד יסכים ללכת למהלך עסקי מטופש כזה.
גם אם נסתכל היסטורית – נגלה שלדברי בר אין שום אחיזה במציאות. הטריאופולים שהיו אצלנו בשוק – מסלקום, אורנג' ופלאפון בסלולר, דרך לאומי-קארד, כאל, וישראכרט, בתחום כרטיסי האשראי -באף אחד מהם לא ראינו תחרות. עזבו תחרות – אפילו טיפה רצון להתחרות לא היה שם. האמת שזו לא הפעם הראשונה שבר מפריחה הערכות שגויות ולא מבוססות שמגנות על אינטרס הבנקים. במכתב ששלחה ביוני 2016 למשרד המשפטים טענה שהחוק להגבלת שכר הבכירים (שעמד לעבור אז בכנסת) מעמיד "215 מנהלים בבנקים בסכנת עזיבה". בפועל אנחנו יודעים שעזב בסוף מנהל וחצי, הבנקים המשיכו לתפקד בהצלחה יתרה, והמנהלים הבכירים מסתפקים עד היום ב"רק" 2.5 מיליון ש"ח בשנה. בר לא חזרה בה מדבריה עד היום – גם ככה מי כבר זוכר שהיא אמרה אותם.