יצא לי לבקר אתמול, במסגרת עבודתי, באחת החברות הגדולות במשק. כאשר נכנסתי לחלל העבודה לא האמנתי למראה עיני – המחיצות המשרדיות שהוקצו לכל עובד צומצמו לכמעט מחצית מגודלן המקורי, וכעת אינן מותירות מקום לדבר פרט לשולחן ולכיסא המשרדי – בוודאי שלא מקום ישיבה לאורחים עסקיים. באופן זה הצליחו לדחוס יותר עובדים לכל קומה, והשטחים שהתפנו הושכרו לחברה נוספת שהתמקמה בבניין.
העובדים לא הסתירו את את התמרמרותם מהמצב החדש, וכאשר שאלתי את אחד הסמנכ"לים הבכירים לפשר העניין הוא ציין שמדובר בחלק מתהליך התייעלות של החברה. כאשר התעקשתי ושאלתי כמה כסף חוסכת החברה בשנה באמצעות המהלך הוא ענה לי בסביבות המיליון ש"ח.
מבלי לזלזל בסכום, מדובר בחברה שהרווח הנקי שלה לשנת 2014 עמד על סכום של 744 מיליון ש"ח, ושכר המנכ"ל על קצת יותר מעשרה מיליון ש"ח. אתם בטח יכולים לנחש שמשטח המשרד שלו לא נגרע ולו סנטימטר אחד.
וזה בסופו של דבר מה שתמיד עומד מאחורי המילה "התייעלות" – לא שיפור המוצר, השירות, צימצום הבירוקרטיות המיותרות או טביעת הרגל הפחמנית, אלא צמצום וקיצוץ שתמיד יגיע על חשבון העובדים, הלקוחות, המוצר והספקים, ואף פעם לא על חשבון בעלי השליטה והמנהלים הבכירים.
כל אותם מנכ”לים, בעלי שליטה, מנהלי קרנות וראשי הגופים המוסדיים – אותם אנשים הגורפים לכיסם מידי שנה סכומים דמיוניים, יכולים להשקיע מכיסם הפרטי. לא בתרומות מוכרות במס היוצאות מקופת החברה לטובת גופים אמורפיים כאלה ואחרים, אלא בהשקעה ישירה החוזרת לחברה, ובראש ובראשונה בתשלומי השכר. באופן כזה שוויה של החברה לא ייפגע, המשקיעים לא יברחו וקרנות הפנסיה של הציבור יוכלו להמשיך ולצבור רווחים.
בעלי השליטה בחברת “אפל” יכולים להבטיח את עתידו של כל פועל העובד למענם בסדנאות היזע של העולם השלישי, ולעשות זאת מבלי לפגוע בשווי המניה. הם רק צריכים לפתוח את ארנקם, לקצץ ברווחים האישיים שלהם ולא באלה של החברה.
בעלי השליטה בתאגיד “לופטהנזה” יכולים וצריכים להעלות מידית את שכר הטייסים המתחילים, כך שהמקצוע ישוב להיות אטרקטיבי וימשוך אליו, פוטנציאלית, פחות מטורפים שמתאבדים עם מטוסם, כפי שקרה רק בשנה שעברה. אם הם לא יכולים לעשות זאת מכיסה של החברה, שיעשו זאת על חשבון סגנון החיים המופרך שהם מנהלים.
אני לא נאיבי, לא מטורף ולא אוטופיסט. סיפור ויראלי על מנכ”ל חברת סליקה קטנה מארה”ב מוכיח זאת. דן פרייס, בעל החברה, החליט לקצץ את שכרו, ובמקום למשוך 1,000,000 דולר לשנה הוא מושך 70,000 דולר בלבד, והוא עשה זאת על מנת שיוכל להעלות משמעותית את שכר עובדיו, שכעת עומד על מינימום 70,000 דולר – בדיוק כמותו. כשנשאל על ידי מראיין האם הוא סוציאליסט ענה דן שלא. הוא פשוט קרא מחקרים שהראו שמעל סכום מסוים (לא קשה לנחש איזה), עוד כסף לא מוביל לעוד אושר בהכרח. בנוסף, הוא הודה שהוא מצפה שהמהלך יוביל לשיפור ברווחיות החברה, אחרי הכול, עובדים יותר מרוצים עושים עבודה יותר טובה.
דן פרייס הוא מקרה פרטני שזכה לפרסום רב, אולם הוא לא לבד. אחריו ברחבי העולם מתנהלות עוד חברות רבות הדוגלות בשכר שוויוני, החל מהמנכ”ל וכלה בעובד הזוטר ביותר. הן עושות זאת מאחר והן יודעות שזה הדבר הנכון, לעובדים, לחברה ולכלכלה כולה. אנחנו לא יכולים לכפות על כלל המנכ”לים ובעלי השליטה בעולם שינהגו באופן דומה. מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להפיץ את המסר בכל דרך אפשרית לאותם בעלי הון: יותר כסף ממה שיש להם כבר לא יהפוך אותם לאנשים חכמים, בריאים או מאושרים יותר, אבל הוא כן יכול להפוך אותם לאנשים טובים יותר. בנוסף המצב כפי שהוא, שבו בודדים זוכים ליהנות מפירות הצמיחה וגורפים לכיסיהם סכומי עתק דמיוניים, לא יוכל להימשך לאורך זמן – במו ידיהם הם מרסקים את הכלכלה אותה הם מאמינים שהם בונים.
הכותב משתייך לצוות כותבי הבלוג Slow
הרבה ברשתות חברתיות והייתם רוצים לעשות מזה כסף? עכשיו זה אפשרי!
חברה חדשה בישראל מחפשת בדיוק אתכם למערך השיווק האינטרנטי של החברה.
*אופציה לעבודה מהבית למתאימים.
*המשרה לבני 20+
תענו על השאלון הבא ובמידה ותמצאו מתאימים ניצור איתכם קשר עם מידע נוסף.
http://goo.gl/forms/x6LYmZWrZA
אין דבר כזה "טביעת רגל פחמנית".
זה תרגיל של האליטות להמונים הנבערים.
פחמן דו חמצני מתמחזר בצורה מושלמת באטמוספירה.
מסכים עם שחרורון.
יש להוסיף גם את מקדם החזירות. אין מה לעשות. זה סימפטום לחוסר תרבות, חוסר כבוד לבני אדם בכלל ועובדים בפרט.
ככל שתהיה יותר תחרות תצטמצנה תופעות כאלו.
היו לי מקומות עבודה עם תנאים סביבתיים גרועים. האמת לא בגלל רשעות של המעסיק אלא אילוצים אובייקטיביים. כשהיה אפשר להקל את המצב זה נעשה.
ואין תרופה יותר משמעותית מהשתפרות אישית של העובד כך שתמיד תהיה לו ברירה אחרת.
לפני שקופצים לכל מיני פתרונות אולי שווה לשאול ״למה זה קורה״. באילו מצבים חברה יכולה להרשות לעצמה להתיחס גרוע לעובדים?
אני מניח שכולם מסכימים שיחס רע לעובדים גורר עזיבת עובדים טובים, תפוקה נמוכה ויחס רע ללקוחות.
לפי דעתי ישנם שלושה מצבים:
1. חוסר תחרות. החברה היא ממשלתית או מגונת מתחרות על ידי הממשל (למשל בנקים וחברות פנסייה).אין תחרות, אין סיבה להתאמץ. המנכל הוא פוליטיקאי, גנרל לשעבר או מקורב שנמצא בתפקיד כדי להכניס כסף לכיס וזהו. דוגמא: הממשלה היא המעסיק הגדול ביותר של עובדי קבלן
2. התרומה של העובד שולית. אחרי הצבא כולנו עבדנו במלצרות, תחנות דלק ושאר עבודות בשכר נמוך. לא מאוד קשה להחליף מלצר באחד אחר או מתדלק במישהו אחר.
כולנו רצינו להיות מנכל ישר אחרי הצבא אבל לא היה לנו את הכישורים. זאת כי 12 שנה בתיכון ו3שנים צבא לא מעניקים לך הרבה מיומנויות ששוות משהו למישהו. אז התחלנו מלמטה ועבדנו קשה כדי להביא עוד ערך.
דוגמא: חלקנו למדו 15 שנה כדי להיות מנתחי מוח וחלקנו חגגו 15 שנה ועדיין עובדים בתחזוקה בבית חולים. הכל בסדר, רק אין שום סיבה שישלמו להם אותו שכר. אפילו לא קרוב.
3. ההנהלה עושה טעות. זה המקרה הקל. תתיחס לעובדים גרוע בסביבה תחרותית, במוקדם או מאוחר אתה תסגור את הבאסטה. לא צריך חוקים סוציאליסטים בשביל זה
איזה קוזק נגזל. ואיזו ציניות להשוות את המצב לצפיפות התרנגולות בכלוב – כשאתם משלמים על הכנסתן לשם.
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10153946421297855&set=a.79264627854.77770.694317854&type=3&theater
היתי דוחס יותר נראה לא רע …. העובדים מרוצים זה העיקר … מנהל טוב היה דוחס פי 2 מהצילום ..אנשים בכל תא פה במצב מצויין .
אני בכלל לא חושב שיש צורך בשיוון מוחלט, אמנם הפעם עזבו רק שני עובדים אבל אין מניעה שמהלך כזה במקום אחר אכן יביא לעזיבת ה"איכותיים" יותר.
אני חושב שהמהלך הנכון הוא נתינת שכר בסיס שמכבד את העבודה וכן לתגמל אנשים טובים ואיכותיים, מצד שני אני אוהב את הרעיון שיש איזשהו יחס מקסימלי בין שכר העובד הכי זוטר לזה של המנכל.. 1:5? 1:3? 1:10? פחות משנה, אבל אין ספק שאדם שלמד והשקיע והגיע לתפקיד המנכל, תפקיד עם מלא אחריות ולחץ וכו , מגיע לו יותר תגמול מהעובד הזוטר.
הגינות כן. שיוון מוחלט לא!
אה כן?
ומה עם זה שהרווחים הוכפלו?
After Company Raises Minimum Salary To $70,000, Revenue And Profits Double
http://thinkprogress.org/economy/2015/10/26/3715988/gravity-payments-revenue/
למה ללעוג ליצירתיות בעולם העסקים?
ממה שקראתי כעבבור 7 חודשים החברה של דן פרייס מצאה את עצמה בקשיים, לאחר שהעובדים המוצלחים הרגישו מרמור על קבלת שכר שווה ערך לשכר העובדים הזוטרים "המתחילים", עזבו כל המוצלחים לטובת חברות מתחרות אשר נתנו להן את תחושת ה"אני יותר טוב", וכל מי שנשאר פשוט הוריד את תפוקת העבודה מכיון ויידע וייקבל את אותו השכר לא משנה מה, ולכן אין תמריץ לעבודה מטורפת כמו בעבר
לא מאמינים ? קראו כאן
http://www.themarker.com/wallstreet/1.2697592
בכל מקרה תחרות וחוסר שיון זה דבר טוב סה"כ, נכון שזה מוביל לפערים ולמצב שיש אנשים שרע להם, אך לצערנו זה המחיר שצריך לשלם אם רוצים להיות פורצי דרך, בחזית.
פורצי דרך היינו ונהייה בכל תנאי שוק שיהיו. הדרך לשם אתה וודאי אומר תהיה איטית יותר ואני שואל אם זה כל כך נורא. נכון לעכשיו התחרות וחוסר השיון מקרסמת ל99 אחוז מאיתנו באיכות החיים בשביל עוד ועוד דברים מיותרים שפורצים לנו את הדרך לשום מקום, הסביבה שלנו מתכלה למוצרים שיעשירו מעטים והעתיד רחוק כל כך מלהיות משהו שאפשר לחיות בו. ואם זה לא טוב לרוב האנושות למה צריך לרדוף אחרי זה?
מהלינק המצורף עולה שהקשיים שלו נובעים בעיקר מתביעה משפטית של אחיו כנגדו בשל הצורך להפנות משאבים להליך המשפטי. בכתבה לא מצויין שכל העובדים המוערכים (הטובים) עזבו אלא ששניים מהעובדים המוערכים עזבו. אם יש לך מידע יותר מדוייק אולי כדאי שתוסיף סימוכין כי הכתבה בדמרקר לא מציגה את הצמונה שאתה מציג!