רה"מ בנימין נתניהו צילום מסך: יוטיוב
"אני הצלתי את כלכלת ישראל ב-2003 ושוב ב-2009 מול משברים עולמיים. הפכנו את כלכלת ישראל לאחת הכלכלות החזקות והמתקדמות בעולם. לא רק אני אומר את זה, כל המספרים אומרים את זה, גם אתם אומרים את זה ,אתם נוסעים לחוץ לארץ, אתם חוזרים, אתם יכולים להשוות, אתם רואים את ההתקדמות את העוצמה אתם רואים את השכר עולה " – כך אמר נתניהו בהצהרה שמסר לאומה ביום חמישי האחרון. נתניהו מרבה לחזור על הנתונים האלו כמעט בכל נאום שלו אבל משום מה משמיט נתון דרמטי אחד ולא במקרה.
נתניהו מסביר שבזכותו ישראל יצאה מהבוץ הכלכלי ב2003 אבל זה לא מדויק. כשהוא נכנס לתפקידו באותה שנה כשר אוצר, כבר החלה התאוששות כלכלית אדירה בכל העולם מהמשבר שהתרחש רק שנתיים קודם לכן. ככלכלה שמושפעת באופן מוחלט מהמתרחש בעולם, אפשר להניח שאותה התאוששות היתה סוחפת את התעשייה הישראלית עם נתניהו או בלעדיו. לכן קשה לאמוד מה היתה באמת מידת תרומתו להצלת המשק הישראלי באותה שנה.
ההתאוששות ממשבר 2009 כבר היתה לכאורה אופרה אחרת. פה לא היתה לנתניהו את אותה רוח גבית תומכת מהכלכלה העולמית, כפי שהיתה לו 6 שנים קודם לכן. אז איך קרה הפלא? נתניהו למעשה רכב על מדיניות הריבית הנמוכה שהנהיג בנק ישראל לאחר פרוץ המשבר. הריבית הנמוכה גרמה לעם ישראל לנהור לבנקים ולקחת הלוואות זולות שהרי "רק פראיר לא יקח הלוואה בריבית כזו". המשק הישראלי שהיה עד אותה שנה בנוי על תעשייה חזקה ובריאה, שינה כיוון. המשך הצמיחה במשק הפך לתלוי בהלוואות משקי הבית שנווטו לרכישת דירות במחירי עתק, דרך רכישת עשרות אלפי רכבים, טיסות, מסעדות והכל על חשבון העתיד.
אם נמשיל את המדינה למשק בית אז לפני משבר 2009 חיינו בדירת 4 חדרים צנועה ללא חובות. היום אנחנו גרים כבר בדירה גדולה ויפה יותר אבל עם חובות שאיש לא יודע איך נחזיר. לכאורה כלפי חוץ מספרים לנו שמצבנו טוב יותר. בפועל כשיגיע משבר כלכלי, וזה לא סוד שהוא יגיע מתישהוא, נגלה את הבלוף. רק אז נבין את מה שהבינו בארה"ב כבר לפני עשור: כלכלה שמקריבה דור שלם על מזבח החובות בסך הכל רק דוחה את המשבר ומאפשרת לפוליטיקאים להציג מצג שווא של כלכלה מצליחה. בדיוק כך הציג ג'ורג' בוש הבן את הכלכלה האמריקאית ערב משבר הסאב פריים. כך בדיוק מציג נתניהו את הכלכלה הישראלית היום.
הנזק העתידי של כלכלות החיות על חשבון המחר של אזרחיהן הוא אדיר. הכלכלנים אלן טיילור ומוריץ שולריק מאוניברסיטאות קליפורניה וברלין, פרסמו בתחילת העשור בחינה כלכלית שערכו על 14 מדינות מפותחות לתקופה של כ-140 שנה אחורה. הם מצאו, כי "האינדיקטור הטוב ביותר שיש למשבר כלכלי הוא המהירות שבו מצטבר החוב הפרטי" ובתקופת נתניהו הוא בהחלט מצטבר מהר.
חובות משקי הבית צמחו אצלנו כבר ביותר מ־100% בזמן שלטונו של נתניהו, אבל מנגד ההכנסה הפנויה צמחה ב־50% בלבד. ההשלכות לכך לא פחות ממטלטלות. לפי סקר הלמ"ס מדצמבר האחרון, 1.14 מיליון משקי בית היו במינוס ללפחות חודש אחד. הם כוללים 77% מבין כל אלו שלקחו הלוואות. רק לפני פחות משנה חשפה, יעל דרומי, חברת הנהלה בבנק הפועלים שמשמש בפועל כיצרן החובות הגדול בישראל, שהרבה מאלו שנמצאים במינוס בחשבון בכלל לא יודעים שהם במינוס.
נתניהו כאיש כלכלה מצליח ופוליטיקאי מבריק, בוודאי מכיר בסכנה הזו ובכל זאת בחר לשתוק. בכל עשר שנות שלטונו מעולם לא פעל ברצינות על מנת ליישם חינוך פיננסי בישראל. הוא לא יצא נגד פרסומות איומות שקוראות לנו לקחת הלוואות ללא סיבה מוצדקת. גם לא ראינו אותו יוצא בקריאה נרגשת לציבור: הפסיקו עם ההלוואות והתחילו לחסוך אלא להיפך. נתניהו הרבה בנאומיו דווקא ללבות את חגיגות הבזבוזים של עם ישראל והציג זאת כהישג גדול של ממשלתו. ואם לא די בכך הנתון הכאוב של חובות משקי הבית כנראה יצא לנבצרות בנאומיו.
נתניהו כן מתגאה באבטלה הנמוכה למרות שלא מדובר באינדיקציה לשגשוג כלכלי, כל עוד השכר לא מדביק את קצב גדילת החובות. הוא מציין את העלאת שכר המינימום, שזו יוזמה מבורכת אבל רחוקה מלהספיק. הוא מדגיש את הטיסות הרבות שלנו לחו"ל אבל לא מציין שהן חלק מהבעיה. בשורה התחתונה הוא נותן לעם ישראל להרגיש "היי" באמצעות סם החובות אבל לא מספר להם על הקריז שילווה אותם אחר כך בתקווה שהוא לא יטפל בו כבר.