אומרים שבשביל שההון יוכל לשלוט בשלטון, מספיק לו לשכור חברת לוביזם מקושרת, שתדאג לאתר חבר כנסת משפיע במיוחד, והנה מבלי ששמתם לב הוא שולט בחקיקה. הדיון שנערך בשבוע שעבר בוועדת הכלכלה בכנסת נתן הזדמנות נדירה להציץ על איך עובד כל המנגנון הזה של שליטת ההון בשלטון: מהלוביסט של הבנקים, דרך הרגלוטור השבוי ועד פרלמנטרית חרוצה במיוחד, שמציגה עצמה כמאחדת הלאומית בין יהודים וחילוניים, אלא שהפעם נראה שניסתה לאחר את כולנו סביב הבנקים.
בשביל להבין את הסיפור אנחנו צריכים לחזור 38 שנים אחורה. השנה היא 1981. הריבית בישראל מתחילה לצנוח בחדות מ15% ל-5%. המפקח על הבנקים דאז, עודד מסר, רץ לממשלה ומזהיר שאם הבנקים לא יקבלו פיצוי מיידי בגין צניחת הריבית, הם יקרסו. הסיבה היא שברגע שהריבית יורדת, הלווה יכול לפרוע את המשכנתא שלו ולקחת אחת חלופית עם ריבית נמוכה יותר, אבל הבנק לא יכול לבצע במקביל פירעון מוקדם של התחיבויותיו (ריבית על פקדונות) שנעשו בריבית גבוהה יותר. במצב כזה הבנק מקבל הכנסות קטנות יותר על המשכנתאות אבל משלם את אותן הוצאות על הפקדונות שהוא מחזיק. מצב קיצוני של ירידת ריבית חדה, כמו זה שקרה ב1981, עלול היה להוביל גם לפשיטת רגל של הבנקים. על מנת למנוע מצב כזה חוקק חוק עמלת פירעון מוקדם.
עמלת פרעון מוקדם מחייבת את כל מי שמעוניין לפדות את המשכנתא שלו לפני המועד הסופי, לשלם קנס לבנק, ובכך לפצות אותו על אבדן ההכנסות. מצב כזה מונע למעשה התפתחות של שוק מיחזורי משכנתאות מפותח, וכובל כל לווה לתקופה של 30-20 שנה לבנק – תלוי באורך תקופת המשכנתא. כשסביבת הריבית התייצבה ב-1983, שר האוצר דאז התבקש לבטל את העמלה אך מלבד שינוי בגובהה היא כבר 38 שנה נשארה על כנה.
רק לשם הבהרה אנחנו לא מדברים פה על עוד איזו "עמלה פעוטה ומעצבנת" אלא על בבוננזה של ממש לבנקים. המנגנון הזה מוציא מכיס הממושכנים סכומים שנעים בין עשרות אלפים למאות אלפי ש"ח, ומעביר בסך הכל (לפי אחת ההערכות) כ2 מיליארד ₪ מהכיס שלנו לבנקים סתם ככה.
ועדת הכלכלה בכנסת דנה בביטול העמלה מטעם ח"כ קיש והכינה אותו בשבוע שעבר לקראת קריאה שניה ושלישית במליאה. לישיבה מיהרו להגיע משה פרל, ראש איגוד הבנקים, וחדווה בר, המפקחת על הבנקים. למרות שלכאורה מדובר ביחסי מפקח ומפוקח, פרל ובר הציגו דווקא עמדה אחידה, הגיעו מתואמים, והעבירו לועדה את אותם המסרים. יותר מכך, ח"כ קיש הדהים את הנוכחים כשהודיע שבר מסרבת להעביר לו מידע בנושא בגלל התנגדותה לביטול העמלה ובנסיון לתקוע מקל בגלגלי החקיקה. מהלך כזה אבסורדי, שקול לכך שהקבינט יחליט לפתוח במבצע גדול בעזה, אבל מחלקת אמ"ן בצבא תסרב להעביר לו את כל הדוחות שלה בנושא רק כי היא מתנגדת למבצע כזה.
זה המשיך בכך שפרל ובר טענו שהעמלה הזו קיימת בכלל למען האזרח. לטענתם במידה והעמלה תבוטל, הבנקים יאלצו לייקר לנו את המשכנתאות כדי לפצות על על ביטולה. לפיכך היה תמוה לגלות שאיגוד הבנקים משקיע כל כך הרבה משאבים על מנת לסכל מהלך, שלטענתו בכלל יפגע רק באזרח. יתכן שהוא הפך בשקט בשקט לארגון חברתי מבלי שידענו?
מהצד השני הגיבו חברי הכנסת קיש ופולקמן, ונציגי איגוד יועצי המשכנתאות, רימון חייט ושמיל גינצברג. לדבריהם הטענה שיש לשפות את הבנקים על הרווח העתידי התאימה לתנאים הכלכליים המיוחדים ששררו בשנות השמונים ואינם רלבנטיים עוד. גיוס ההון כיום נעשה לרוב בדרך של פיקדונות לתקופות קצרות יותר ובכל אופן, בריבית נמוכה הרבה יותר.
טענה נוספת שעלתה היא, שהיום הבנקים טומנים ללווה מלכודת על ידי כך שהם מפתים אותו עם משכנתא "זולה" בתחילת הדרך, ואז משמתמשים בעמלת הפרעון כדי לכבול אותו למשך כל תקופת ההלוואה. העמלה הופכת את הלווה ללקוח שבוי של הבנק לעשרות שנים קדימה. לאורך תקופה זו הבנקים מכניסים ללווה את כל התוספות היקרות, וכשהוא מגלה שבעצם נפל למלכודת של משכנתא יקרה, זה כבר מאוחר מידי מבחינתו.
ההצעה לשנות את מנגנון העמלה, גם אם תייקר את המשכנתא ההתחלתית, עדיין תגרום לפתיחת שוק מיחזור משכנתאות מפותח ותהפוך אותו לשוק תחרותי, שבו בכל עת יוכל הלווה לעבור ללא מגבלה לבנק אחר שיציע לו משכנתא זולה יותר. על פי אחת ההערכות במידה ויהיה שוק חופשי כזה, מחירי המשכנתאות לאורך התקופה יהיו נמוכים יותר.
ואם אתם שואלים איך כל זה קשור לפרלמנטרית החרוצה ח"כ שקד? כל החכ"ים בכנסת מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים, לא התרשמו מטיעוני הלוביסטים ותמכו בשינוי החוק העושק הזה, אלא שהיא ניצלה את מעמדה הרם וסיכלה את המהלך שוב ושוב לשביעות רצונם של הלובי הבנקאי.
עד לפני פיזור הכנסת עמדה שקד בראש ועדת השרים לענייני חקיקה, שמחליטה איזה חוק יעבור ואיזה יפול. בתקופה זו היא איימה שאם החוק של קיש יגיע לוועדה היא תפיל אותו. היום כשהכנסת מתפזרת מי שמחליט איזה חוק יעבור או לא היא ועדת ההסכמות של הכנסת. בגלל התנגדותה של שקד – אין הסכמה כרגע לגבי העברת החוק לקריאה שניה ושלישית והצעתו של קיש תקועה. עוד V שיכולים לסמן הבנקים. רשמו לפניכם עוד נצחון להון שלטון.