איור: גל אשיגה ברקת
מתישהו בשנת 2016 שעזבה אותנו הודיעו לי שזכיתי בהגרלה של פרויקט מחיר למשתכן ולא רק זה, אלא שעומדת לי הזכות להיות השלישית – מתוך יותר מ־100 משפחות לבחור את בית חלומותי. ועל זה נאמר "יותר מזל משכל". לא ממש הבנתי מה זה מחיר למשתכן, אבל הייתי משוכנעת שבית משלי נמצא ממש מעבר לפינה. טוב, לא בדיוק פינה אלה יותר קרית מוצקין, אבל ההתרגשות עדיין היתה גדולה.
מאז ההודעה חיכיתי לשיחת הטלפון שתזמין אותי לפגישה מסודרת כדי לקבל יותר פרטים. השעות הפכו לימים שהפכו לשבועות שהפכו לחודשים. והנה, לפני כשבועיים קרה נס חנוכה.
אחרי לא מעט הצקות שלי לגוף המטפל התקשרו להזמין אותי ליום עיון ביחד עם כל שאר הזוכים המאושרים. המפגש, שהוא כמובן חד פעמי, התנגש לי עם העבודה, וכששאלתי למה הודיעו ברגע האחרון ומדוע אין מועד ב', התשובה שקיבלתי היתה לא מילולית אלא סגנונית – "תגידי תודה שזכית, מעכשיו את בת ערובה".
מהר מאוד הבנתי שאם בדרך כלל נדל"ניסטים מקרקרים אחרי, כאן המקרה הוא הפוך. אני צריכה להגיד תודה ולשתוק. אם יש בעיות במפרט או שאלות על הפרויקט אסור לנו לצייץ כי זו הזכייה של החיים שלנו. הדובדבן שבקצפת (חוץ מנשנושי הבופה בכניסה) היה הדד ליין שהציבו לנו: להודיע תוך פחות משבוע האם אנחנו לוקחים את הדירה.
המפגש הראשון היה לקראת הסופ"ש. המפגש השני והסופי בתחילת השבוע שלאחר מכן. ההוראה היתה שביום ראשון בבוקר מיד לאחר חגיגות הסילבסטר מתוכננת לנו פגישה אישית של עד 45 דקות עבור כל השאלות ,בקשות, הבהרות, חישובים ומסקנות כשבסופה עלינו למסור את בחירתנו ולתת צ'ק. כן, 45 דקות לבחירה הכי משמעותית בחיינו -רכישת הבית – כאשר רק בזארה אני נתקעת יותר משעתיים על שמלה.
במילים אחרות – יש לנו יומיים (כולל את הסופ"ש שבו איש לא עובד) להתייעץ עם אנשי נדל"ן, לברר על היזם, על הפרויקט, על האזור, על המפרט, על כן משכנתא או לא משכנתא, איזו קומה לקחת ועל איך ייראה הבית כי מבחינתי השרטוטים נראים כמו חרטוטים. אבל אני, אופטימית מטבעי, הרי השלישית ברשימה ולכן אבחר את הדירה הכי מגניבה, עם הנוף הכי שווה בקומה הכי גבוהה, וכבר פנטזתי על כך שבחג החנוכה הזה אחגוג פעמיים חנוכת בית – של הדירה השכורה שאליה נכנסנו לא מזמן ושל הדירה שאותה אנחנו מתעתדים לרכוש.
את המסע התחלתי בזכותכם- חוכמת ההמונים או במילה אחת – "פייסבוק". העלתי פוסט הקורא לכל מי שמבין שמע, נכווה, קיווה או כל דבר אחר שקשור לפרויקט. יש הטוענים שמיותר לשתף דברים כאלה ברשתות ואני אומרת-מזל! עם מי לא דיברתי מאז שהפוסט עלה לאוויר- בנקאית המתמחה במשכנתאות שמכירה את כל הצדדים של המטבע. עם יזמים ושותפים בפרויקטים דומים שיגידו איפה זה משתלם ואיפה לא. זוגות צעירים שהשקיעו בפרויקט ובוכים דם. ובאמת, ביומיים שניתנו לי למדתי המון, בזכותכם.
אז חוץ מסיסמאות מה היה לנו שם?
קחו לדוגמא את אמיר, חבר טוב ואדריכל, שהאיר את עינינו והצביע על חלוקת החדרים הבעייתית ועל העיצוב המזעזע. עניתי לו "לא נורא, נשפץ", כי את זאת יש לדעת – אי אפשר לשנות דבר בפרויקטים של מחיר למשתכן. ואז קפצנו לרמי, נדל"ניסט משלנו, שבדק עבורנו את מחירי השוק והבהיר שאם נקבל את המפתחות בעוד ארבע שנים הרי שההפרש בין שכר הדירה שנשלם להנחה שנקבל מתקזז, כך שההנחה היא לא באמת הנחה. וכך, בימים הספורים שהוקצבו לנו הפכו החלום לסיוט והמענק למחנק, ובמקום לערוך חנוכת בית הרגשתי חנוקה בלי בית.
כבר אמרו חכמים שזול עולה ביוקר ושאין מתנות חינם. אז מבחינתי אולי עדיפה באמת דירה מיד שנייה, עם תקרות גבוהות, עם עיצוב ייחודי ואולי עם גינה נחמדה וכלב, על פני מגדל חדש ומפלצתי עם גימורים בינוניים מינוס.
לפרויקט מחיר למשתכן יש המון בעיות ומעט מודעות. למרות שהייתי בצד הזוכה יצאתי ממורמרת כי אמנם כיף לקבל זר ורדים במתנה, אך כשמניחים אותו באגרטל חוטפים את הקוצים. אבל היי, בואו נסתכל על הצד החיובי – בזכות הכשלים שעליתי עליהם בזמן (בסיועם של חברים יקרים) אני נשארת חיפאית גאה, בעיקר בכך שהצלחתי לא להסתנוור ושהחלטתי לוותר על זכותי לדירה משלי. כי בכל זאת למדתי משהו במסעות השופינג שלי – שלא כל מבצע משתלם.
היה שלום לך הפרויקט למשתכן או ליתר דיוק- עמידר של שנות האלפיים…