בתחילת נובמבר 2014 התקבל מייל אנונימי בהנהלת בנק לאומי מטעם גורם לא ידוע. הגורם טען שהוא מחזיק בפרטים של 1.5 מיליון לקוחות הבנק. הדרישה שהופיעה במייל היא תשלום כופר בסך 3 מיליון דולר בתמורה לאי פרסום פרטי הלקוחות.
בהנהלת לאומי שררה בהלה ובכירים שם העלו חשש שגילוי פרטי הלקוחות עלול להוביל עד למצב של משיכת כספים המונית מהבנק, מה שעלול להוביל לנפילת הבנק. בבנק מיהרו לערב את רשויות החוק. המשטרה התגייסה בכוחות מלאים ובתוך ימים ספורים בלבד כבר חשפה את זהות כותב המייל – שמו אלירן רוזנס בן 30 מת"א, עובד לשעבר של לאומי קארד. בתוך כשבועיים חוקרי המשטרה הצליחו לאתר את מיקומו של אלירן אי שם בצד השני של העולם, ועצרו אותו בהפתעה בגסטהאוס שלו בפאטיה. ממש שיא עולם בלכידת חשוד. רוזנס הוטס לישראל ונידון לבסוף ל11 שנות מאסר.
בתחקיר של "הצנרת" בשבוע שעבר (בסרטון) נחשף ארוע בו פקד משטרה בשם ערן תורג'מן הטיל אימה על אמא לילד בן שמונה. אותה אמא עדיין התאבלה על אחיה שנהרג בתאונת דרכים שבוע קודם לכן. השוטר איים לעכב את האם לחקירה ואפילו לקחת את בנה, רק בגלל שסירבה לשתף עימו פעולה. העניין הוא שהשוטר לא היה באמת שוטר והאם לא היתה פושעת. האיש שהציג את עצמו כשוטר היה בכלל חוקר פרטי שניסה לגבות חוב עבור בנק הפועלים. לטענת האם, האיומים האלה היו במטרה להשיג את כתובתה המעודכנת על מנת למסור לה מכתב התראה לפני ביצוע הליכים לגביית החוב. לא עברו ארבעה ימים מרגע שמסרה לבסוף את כתובתה לשוטר המתחזה, ואכן מכתב איום לתביעה הגיע לדירתה. כמו במקרה של רוזנס גם האיומים האלה הגיעו למשטרה.
כאן מגיעה השאלה הגדולה: האם כולנו שווים בפני החוק? האם תלונה של אזרח על איומים המקושרים לכאורה לפעילות של בנק תטופל באותה הנחישות שטופלה תלונה על איומים של אזרח כלפי בנק? המשטרה טוענת שהם ניסו למצא את השוטר המתחזה אבל למרבה הצער הפעם לא הצליחו. זו תשובה מגוחכת, הרי מדובר באותה משטרה שהצליחה לחשוף בתוך ימים בודדים זהות ומיקום של אדם אנונימי בצד השני של העולם. עכשיו הם טוענים שהם לא מצליחים למצא זהות של אדם בישראל שידוע מי שלח אותו ומה תפקידו? האם מישהו מהגורמים המעורבים: הבנק, משרד עורכי הדין או משרד החקירות, נחקר? האם מצלמות האבטחה באזור נבדקו? האם בוצע מעקב אחרי העברת כסף ממשרד החקירות/ עו"ד/ הבנק לאותו אדם?
מבלי להמעיט בחומרת הסיטואציה הנוראית שנקלעה אליה אותה אמא, לחקירה כזו עלולות להיות השלכות הרבה יותר חמורות. למשל היא יכולה לגלות האם אותו בנק שאנחנו לווים ממנו כי אנחנו בטוחים שהוא ממוסד, מסודר, מפוקח, ועובד על פי חוק, הוא בעצם ארגון שיש לו "חיילים", שביום פקודה גובים חובות בדרכים שמזכירות יותר ארגונים אפלים בשוק האפור? זה נכון שראשי אותו ארגון יתנערו במקרה כזה מכל קשר למעשי העבריינות של ה"חיילים", אבל האם כגוף שמממן אותם – אין להם שום אחריות? ואגב, איפה הפיקוח על הבנקים בכל הסיפור הזה – זה נכון שאין חשש ליציבות הבנקים אבל מה עם יציבות האזרחים?
כמו שזה נראה כרגע רשויות החוק לא עושות מאמץ מיוחד כדי לספק לנו תשובות כי כנראה בישראל יש חוק אחד לאזרח ואחד לבנק. בינתיים לכל מי שמתרשם מחיוכים של פקידי בנק וסלוגנים כמו "פועלים איתכם בכל החלטה", ועדיין רוצה לקחת הלוואה – תזכרו שברגע האמת כשתתקלו בבעיה, לא יהיה איתכם אף אחד. גם לא המשטרה. ראו הוזהרתם.