ביום חמישי, 20 לנובמבר 2014, מעל 30 חברי הפרלמנט הבריטי השתתפו בדיון היסטורי של בית הנבחרים בנושא יצירת כסף והשפעתו על החברה. זו היתה הפעם הראשונה שהנושא עלה לדיון בפרלמנט מאז שנת 1844. באותו דיון היסטורי לפני כ175 שנה, ממשלת בריטניה הכירה לראשונה בעובדה שיש בעיה בכך שבנקים פרטיים מייצרים עבור המדינה את הכסף ללא מגבלות. לכן העבירו את חוק ה-Bank Charter Act שהפך את יצירת הכסף (שטרות) ללא חוקית לאף גוף במדינה מלבד הבנק המרכזי האנגלי.
אך אם כאן המחוקקים הבריטים חשבו שסגרו את הפרצה שתאפשר לבנקים לייצר כסף, הם טעו. במשך השנים נכנס גם הכסף האלקטרוני לשימוש, אותו כסף שרשום לנו בחשבונות הבנקים שלנו במחשבים. אלא שהחוק מ1884 לא התייחס לסוג כסף כזה. כיום רוב הכסף במשק נוצר על ידי בנקים פרטיים בצורה אלקטרונית כספרות במחשב ולא כשטרות או מטבעות על ידי הבנק המרכזי.
יש האומרים שפירצה זו בחוק, שהפכה כבר לסטנדרט בנקאות עולמי, למעשה מונעת חירות אמיתית מאזרחי המדינה. כך למעשה, הכסף שהבנק מלווה לנו לא מגיע משום חשבון של מישהו אחר או מהכספות של הבנק המרכזי. הבנק מייצר את הכסף בצורה אלקטרונית כספרות במחשב ורושם אותו בחשבון הבנק שלנו. המשמעות היא שלבנקים ניתן כח עצום לייצר כסף. כח שאפילו לממשלה אין . את הכסף שהבנקים מייצרים הם מעבירים בעיקר לשכבה מצומצמת של בעלי הון, ויחד עם הרווחים העצומים שהם מכניסים לעצמם מריביות, הם שולטים באמצעי התקשורת והפוליטיקאים. מיותר לציין שמי שנפגע מכל המנגנון הזה הם האזרחים הלא מקושרים, עסקים קטנים שיוצרים ערך ומקומות עבודה והכלכלה שנעה כל הזמן בין פיצוץ בועות לניפוחן.
אותו דיון בפרלמנט הבריטי לפני כ5 שנים היה שיאו של דיון ער בעולם סביב האפשרות להחליף את השיטה המוניטרית הקיימת בתאוריה המוניטרית חדשה שיש המכנים אותה MMT. תאוריה זו שהומצאה לראשונה בשנות השלושים על ידי הכלכלן ארווינג פישר, הגיעה אף למשאל עם שנערך בשוויץ לפני שנה. התאוריה מדברת על החזרת הכוח המוניטרי לאזרחים. על פי תנאי הרפורמה, על הבנקים יאסר לייצר את הכסף הלאומי וזכות זו תועבר באופן בלעדי לידי המדינה. למי שבמתח, הבנקאים הפעילו מכבש לחצים והפחדות על הציבור השווצרי וזה החליט לדחות לבסוף את ההצעה ברוב גדול.
.
לפי סימולציה מעמיקה המתפרסת על פני 71 עמודים שערכו חוקרי קרן המטבע ב2012, הם מצאו כי אילו הרפורמה המוניטרית החדשה (לפי מודל "תכנית שיקאגו") היתה מיושמת לפני 50 שנה במשק האמריקאי, היינו מקבלים את התוצאות הבאות: האינפלציה בארה"ב היתה קרוב לאפס. היתה נרשמת ירידה חדה במחזוריות הגאות והשפל בכלכלה. התמ"ג היה גבוה ב10% ביחס למה שהוא היום, וכמות החובות הכללית היתה נמוכה דרסטית.
למרות הנתונים המבטיחים, יש כאלו המתנגדים להעברת השליטה על הכסף לידי האזרחים. בגלובס עלה בשבוע שעבר מאמר של חנן שטיינהרט שמסכם את הטענות כנגד הרפורמה. במאמר מנסה שטיינהרט לשכנע אותנו שמהלך זה שגוי. אמנם כמו בכל תכנית, גם השינוי המוניטרי המוצע אינו מושלם, אך רוב ההנחות כפי שמעלה שטיינהרט במאמר שלו, מבוססות על מיתוסים ושגיאות רווחות בדרך לחירות אמיתית. חג החירות היא הזדמנות טובה להתייחס לטענות אלו:
1 ברגע שתיושם השיטה המוניטרית החדשה, הסמכות להדפסת הכסף תועבר לידי הפוליטיקאים
אכן יש צדק בטענתו של שטיינהרט וחבריו. הדבר האחרון שנרצה הוא שפוליטיקאי חסר אחריות יקבל את המפתח למדפסת הכסף של כולנו. מה שפספס שטיינהרט, שלפי מודל התאוריה המוניטרית החדשה עליה מדובר בעשור האחרון, ומופיעה בספר מודרניזציה של הכסף של בן דייסון (ראש גוף המחקר המוניטרי הגדול בעולם) , בספר The Shifts and the Shocks של מרטין וולף (הפרשן הכלכלי הבכיר בעולם), וגם בהצעת משאל העם בשוויץ, מדובר בלא יותר מטענה שגויה. הפרלמנט לפי ההתאוריה הזו לא יקבל את השליטה על יצירת הכסף, וזו תהיה בשליטת ועדה בלתי תלויה המורכבת מכלכלנים (זה יכול להיות גם בנק מרכזי). הוועדה לפי המודל החדש תהיה מנותקת מהדרג הפוליטי וכל תפקידה הוא רק לקבוע כמה כסף ייוצר אך לא מה יהיה השימוש איתו.
2. במודל המוניטרי החדש תבוטל כל מגבלה, אפילו רק למראית עין, על כמות הכסף המודפסת
טעות. תפקיד הוועדה הבלתי תלויה יהיה להחליט כמה כסף ייוצר על מנת לשמור על צמיחה כלכלית, אך במקביל תבחן ברמה חודשית כמות הכסף במשק כך שלא ייוצר יותר מידי כסף שיצור אינפלציה. שטיינהרט טוען ש"אם ההוצאות עולות על הסכומים הנגבים כמיסים, הממשלה פשוט תדפיס את הכסף החסר לה". מאחר שלא הממשלה תחליט כמה כסף לייצר, היא לא תוכל להדפיס כסף שתרצה, ולכן במקרה זה תצטרך לנקוט באחריות תקציבית.
3. הבנקים המרכזיים שולטים גם כך בכמות הכסף המיוצרת וכבר היום זה לא עובד
במסמך שהוציא הבנק המרכזי האנגלי ב2014 הוא מכנה את הטענה הזו של שטיינהרט כ"מיתוס". הבנק קובע שהוא ובנקים מרכזיים בעולם יכולים להשפיע אך לא לשלוט על כמות הכסף במשק. ההשפעה של הבנק המרכזי מוגבלת ונעשית באמצעות כלי הריבית שברשותו, שהוכח כלא יעיל במשבר האחרון. זה נכון שהבנקים המרכזיים הדפיסו טריליונים מאז משבר 2008, אך ביחס לכלל הכסף שמיוצר על ידי הבנקים הפרטיים מדובר באחוזים בודדים בלבד. הטענה המרכזית של תומכי הרפורמה המוניטרית החדשה שברגע שלבנק המרכזי תהיה שליטה על כמות הכסף והיא תוזרם לאזרחים במקום לניפוח בועות פיננסיות, זה יהפוך את הכלכלה ליעילה הרבה יותר, כפי שנקבע בסימולציה של קרן המטבע.
4. השינוי המוניטרי יוביל לכך שהבנק המרכזי ישלוט במרבית הנכסים והחובות במדינה
"הדוגמה האולטימטיבית שמביאים חסידי התיאוריה המוניטרית המודרנית היא של יפן, שבה הבנק המרכזי מחזיק, קרי הדפיס, כ-43% מהחוב הממשלתי העומד על כ-250% מהתמ"ג" – כותב שטיינהרט.
זו דוגמא תמוהה של שטיינהרט שאפילו המתנגדים הגדולים לMMT לא מעלים, שכן התאוריה החדשה שונה בתכלית מזו שמיישם הבנק המרכזי היפני. לפי המודל המוניטרי החדש לא תהיה אפשרות לבנק המרכזי לרכוש נכסים או חובות. להיפך – אחת ממטרות הרפורמה היא למנוע מהלכים כאלה מהבנקים המרכזיים. הכסף החדש שתייצר הוועדה הבלתי תלויה יוזרם למשק בארבע דרכים אפשריות: מימון הוצאות ממשלה, במקום מסים או גיוס הון; תשלומים ישירים לאזרחים (הכנסה בסיסית אוניברסלית). מימון חובות קיימים, ציבוריים או פרטיים ומתן הלוואות חדשות דרך בנקים או גופים מתווכים אחרים. כל המנגנונים האלו אמורים להיות שקופים ולא כאלה שנחשפים לציבור בדיעבד.
הצעה נוספת לרפורמה מוניטרית המבטיחה חירות אף גדולה יותר היא של ברנארד ליאטר, אדריכל מטבע היורו, שנפטר השנה. הוא תמך בכך שכל קהילה תוכל לייצר מערכת מטבע משלה במקום המטבע המונופליסטי הקיים היום. לפי התאוריה של ליאטר, בצורה כזו תיווצר תחרות על המטבע הטוב ביותר, שישרת בצורה הטובה ביותר כל קהילה לפי צרכיה. נראה שדווקא הצעה זו שנכתבה בפירוט במספר ספרים שפרסם, היא ההגיונית ביותר אך גם מרחיקת לכת מבחינת תודעה הציבור והאג'נדה השלטת. לפיכך נראה כי יעברו עוד שנים ארוכות עד שתיושם אם בכלל התאוריה של ליאטר.