הבנק שלא מייצר דבר, לא פיתח אף תרופה שהצילה חולים, לא הפך רגב אחד באדמה, ולא המציא אף טכנולוגיה ששינתה את חיינו, עושה את רוב הונו מיצירת מספרים במחשב. על המספרים האלה הוא גובה ריבית והרבה מאד ריבית. ההכנסות מריבית נטו (בניכוי הוצאות ריבית המשולמת על פקדונות) ב2017 גדלו ב9% לעומת השנה הקודמת והסתכמו בכ- 28.3 מיליארד שקל. סכום דמיוני.
איזה תרוץ כבר יכול להיות לבנק שיצדיק גביית ריביות מטורפות כאלו: המאמץ בחתימה על כמה מסמכים? – הרי לחתום יכול לעשות כל מי שיודע קרוא וכתוב. הצורך בגיוס הכסף להלוואה? – הרי כפי שחשף הבנק המרכזי באנגליה ב-2014, הבנק מייצר בעצמו את הכסף שהוא מלווה כאשראי על ידי הקשת כמה ספרות במחשב. הוא לא צריך לשם כך לגייס כסף מאף פקדון. עלות גבוהה של ביצוע העברות בנקאיות? – הרי היום בעידן הבלוקצ'יין אפשר לבצע את הכל ללא מגע יד אדם. אולי זה פיצוי על הסיכון? – אבל לשם כך הבנק ממשכן לנו את הדירות, את המכוניות ואת מה לא.
זה היה כל כך סוריליסטי לצפות השבוע בבנקים מסכמים את שנת 2017 עם רווחי שיא בעוד החקלאים מנגד מחלקים באמצע תל אביב ירקות חינם מתוך יאוש. ראש בראש: החקלאים מחלקים בחינם מזון שעמלו עליו בזיעת אפם, בעוד הבנקים מייצרים מספרים במחשב וגובים עליהם מיליארדים. האבסורד הגדול יותר הוא שלכולם זה נראה ונשמע הגיוני. לכולם ברור שהאיש המעונב מהקומה האינסופית במגדל ברוטשילד צריך להרויח מיליונים, בעוד החקלאי עם המכנסיים הקצרים – הוא שילך כבר לחפש עבודה אחרת במקום כל הזמן להתלונן.
ודאי יהיה מי שיאשים אותי בפופוליזם אבל איך אפשר להצדיק את מצבם הכלכלי האנוש של החקלאים? החקלאים שמייצרים משהו ממשי שבניגוד לריבית אפשר גם לאכול אותו, קורסים תחת נטל הריביות שהם חייבים לבנק, וזה במקרה הטוב. במקרה הרע, כפי שמספרים חקלאים בשנים האחרונות, הבנק לא מוכן בכלל לתת להם אשראי. בעקבות “סגירת הברז” של הבנקים לחקלאים יחד עם בעיות נוספות – משק אחרי משק פושט רגל כשחקלאות בישראל הופכת כבר למקצוע בסכנת הכחדה.
בשוק הוגן היינו מצפים שהכסף יתגמל את האדם ולא את יוצרו. בשוק כזה בראש טבלת השכר היינו אמורים לראות אנשים יצרנים ובינהם החקלאים, ועמוק למטה בתחתית הפרמידה את הבנקאים שלא מיצרים עבורנו דבר מלבד כסף. הבעיה שבכלכלה הנוכחית הפכו את הפרמידה. את השליטה בייצור הכסף וניתובו במשק נתנו דווקא למונופול של בנקים פרטיים, ובנוסף גם אפשרו לו לגבות עליו ריבית. בואו לא נשכח – למרות שהבנק קיבל מהמדינה את המפתחות ליצירת כל האשראי במשק, האינטרס שלו מתחיל ומסתיים בהגדלת שורת הרווח. צדק חברתי במרבית המקרים מבחינתו הוא מכשול להגדלת ההכנסות. כדי לעקוף את המכשול הוא מחזיק צבא של לוביסטים ואנשי יחסי ציבור. צבא לוביסטים שהחקלאים רק יכלו לחלום עליו.
רוב הכסף שהבנק מיצר לא מועבר בעבור עבודות יצרניות, אלא עבור משחקים וכלים פיננסיים שמשיאים רווחי עתק לבנקים. כך למשל מצא אדריכל מערכת היורו, ברנארד ליאטר בספרו “Money and Sustainability The Missing Link“, שב-2010 נפח עסקאות סחר החוץ הגיעו ל-4 טריליון דולר ליום. יום אחד של יצוא או יבוא של כל הטובין והשרותים בעולם הגיעו ל-2% מנפח זה. כלומר 98% מכלל העסקאות והכסף שמוזרם על ידי הבנקים לשווקים הם לגמרי ספקולציות פיננסיות. המספרים האלו לא כוללים אפילו את שווקי המשנה, שנפחם התיאורטי היה 600 טריליון דולר או פי שמונה מסך התוצר המקומי הגולמי השנתי העולמי בכל 2010. היום המצב אף גרוע מזה. לבנק הרבה יותר משתלם להזרים כסף למניפולציות פיננסיות בנדל”ן או בבורסה מאשר לצורך טיפוח החקלאות למשל.
המצב ההזוי שבו יצרני מספרים מתוגמלים פי כמה מיצרני מזון, הביא כלכלנים להעלות הצעה מהפכנית. ההצעה קוראת להפקיע מהבנקים את המונופול לייצור הכסף ולאפשר גם למדינה לייצר כסף במקביל לבנקים. הרעיון מאחורי ההצעה הוא, שאם הבנקים יכולים להנפיק שטר חוב [אשראי], אז באותה מידה ניתן להנפיק שטר שאינו מבוסס חוב על ידי המדינה. אותו אלמנט שהופך את שטר החוב של הבנקים לקביל, יהפוך את שטר המדינה לקביל. ההבדל העיקרי בין שטר החוב לשטר של המדינה יהיה ששטר החוב יאפשר לבנקים המסחריים, לאסוף עליו עוד פי 2 ויותר כסף באמצעות ריבית, בעוד ששטר המדינה – ישולם רק לאנשים שתורמים באופן מועיל למדינה ובחינם. בצורה כזו, טוענים אותם כלכלנים, הפרמידה שאנחנו מכירים אולי לא תתהפך אבל בהחלט יתכן ותתקרוס לתוך עצמה.