פרופ' אבי שמחון. צילום מסך: יוטיוב
את הכלכלנים אפשר לחלק לשניים – אורתודוקסים והטרודוקסים. ההטרודוקסים הם אלה שמכירים בכך שכלכלה היא לא מדע, ושהיא חייבת להיות מעורבת בין 18 מדעי חברה אחרים. על פי הכלכלנים ההטרודוקסים, אנחנו צריכים להחזיר את הכלכלנים אל תוך החברה ולהתיחס אליהם כמו אל עוד צד בשולחן המשא ומתן החברתי. סביב השולחן ישבו הרבה גופים אחרים כמו פסיכולוגים , אנתרופולוגים, סוציולגים פוליטיקאים , אנשי דת וכו. בשיטה זו אנחנו מכניסים את כולם אל תוך המרקם שיוצר חברה. למעשה במקרה כזה במקום שהחברה תהיה כפופה לכלכלה, היא תהיה כפופה לחברה. האלטרנטיבה למצב הזה הוא הסחרור המשברי והקיטוב שמתגלה לנו היום.
פרופ' אבי שמחון הוא דוגמא מצוינת לנזקים של הכלכלה האורטודוקסית ששולטת היום. שמחון הרי לא באמת מבין מה המשמעות של להיות נכה בחיי היום יום. הוא גם לא מכיר מקרוב את צרכיו המיוחדים של הנכה עליו הוא מחליט. שמחון הוא גם לא אדם רע חלילה שמעוניין לפגוע בנכה, אלא כפי שציינה אביטל כהן ממובילות מאבק הנכים בערוץ 2, מדובר בפרופ' לכלכלה ולא ברופא. אגב בקורות החיים שלו גם לא כתוב שעבד אי פעם בבית לוינשטיין, אפילו לא בתור סניטר או מאבטח. למרות שאין לו את הניסיון המתאים, שמחון מונה לעמוד בראש צוות שאמור לקבוע את חלוקת קצבאות הנכים ולמעשה להחליט על המשך איכות חייהם.
הבעיה שבעולמו הכלכלי הסגור של שמחון, יש הפרדה ברורה בין נכה על כסא גלגלים (90% נכות ומעלה) לנכה שלא על כסא גלגלים. לא פלא לפיכך שהחליט שנכים על כסא גלגלים יקבלו קצבה של 4000 ש"ח. כל השאר מבחינתו שיסתדרו כבר לבד רק כי הם יכולים ללכת. במהלך אותו ראיון שקיים שמחון בערוץ 2, הוא מתעקש לראות את כל סיפור הנכים דרך החור בגרוש כי הרי זה מה שלמד. "גם אם הם [הנכים] יקבלו פי 3, הם לא יהיו מרוצים", הטיח בכהן כאילו היה מדובר באיזה משא ומתן על דובדבנים בשוק, ולא באנשים הכי חלשים וחסרי אונים בחברה.
נקודת המבט של שמחון היא נטו כלכלית ומתעלמת מהבעיות האמיתיות, ואולי זו הסיבה שהוא, "הפרופ' לכלכלה", מונה לעמוד בראש צוות הבדיקה ולא "חדווה" מרשויות הרווחה. שמחון כמו שחונך במוסדות האקדמאים, מקבל תקציב והוא צריך להתאים אותו לנכים. חדווה, לעומתו, רואה את האנשים לפני המספרים. שמחון יצהיר בשם הנכים כי השינוי המגוחך שהמליץ עליו, ישנה את מצבם ללא היכר. חדווה, כמי שמכירה היטב את בעיות הנכים, לעולם לא תוכל להצהיר זאת ולשמש כתעודת הכשר לצעדי הממשלה.
ברור לחלוטין שההחלטה לא יכולה להיות רק כלכלית או רק חברתית ולכן לשים את חדווה או שמחון באופן בלעדי כמובילי הועדה יוביל למציאות כלכלית או חברתית בלתי אפשרית. כאן אנחנו חוזרים לדרישת הכלכלנים ההטרודוקסים, שחושבים שהחלטות שמתקבלות צריכות להעשות באמצעות ועדת מומחים כשהכלכלן הוא רק קול אחד בתוכה.
בשביל לא להדרדר לפוסט פופוליסטי, אגיד שזה נכון שלמדינה אין כמות כסף אינסופית (בעיקר בגלל מערכת מוניטרית כושלת), אבל בסופו של דבר אם ה-4 מיליארד ש"ח שחסרים לנכים היו מאיימים על שלמות הממשלה – הם בהחלט היו נמצאים. גם אם זה היה בא על חשבון קיצוץ בתקציבי משרדים אחרים או העלאת מיסים. שמחון בסיפור זה, כמו באחרים, הוא רק עלה התאנה הכלכלי של פוליטיקאים שלא מוכנים לקחת אחריות. ומה יותר קל מלהכשיר לעניין פרופ' לכלכלה שמבין יותר במספרים מאשר בנכים.
העובדה שכלכלן מקבל החלטות בנושאים חברתיים ולא ועדת מומחים, היא בעייתית ולא רק כשמדובר בנכים. שמחון למשל הוא גם מרצה לכלכלה. באחת ההרצאות שלו לפני מספר שנים הוא התבקש על ידי אחד הסטודנטים להתייחס להשפעת הכלכלה המודרנית על זיהום האוקינוסים. לזה שמחון ענה שהוא לא דג ולכן הוא לא ממש מוטרד מזה. לדבריו הוא כן יהיה מוטרד אם יראה זפת על החוף.
להזכירכם לא מדובר פה בעוד הערה אומללה של מרצה באוניברסיטה, שכלל לא מבין את המשמעות של שרשרת מזון. שמחון משמש היום כיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. מדובר במועצה שמייעצת לממשלה ולרה"מ בנושאים כלכליים ועוזרת בגיבוש המדיניות הכלכלית-חברתית של ישראל. מה יקרה אם לפתחו של שמחון תגיע השאלה האם להמליץ על פיתוח יוזמה כלכלית שתגרום לזיהום הים או הנחל? האם יאשר אותה אבל רק בתנאי שלא ידבק לו זפת ברגליים?