אחת החידות הלא מפוענחות במערכות הבחירות האחרונות היא הנהירה הלא מוסברת אחרי נתניהו , לפיד וגנץ (לפחות עד שזה סוף סוף ידבר). נתניהו הוא אשכנזי עשיר מוקף מיליארדרים, שלא פעם התנשא על בוחריו מעדות המזרח, גוזל מהם משאבי טבע יקרים (מתווה הגז), וגורם להם לשלם ביוקר על שירותים כדי לכאורה להאדיר את שמו (עסקאות וואלה בזק). אלו מהשמאל מרכז שמיואשים מנתניהו מוצאים את התקווה אצל אליטיסט אחר בשם יאיר לפיד, שחולק אותה אג'נדה כלכלית ואת חלק מחבריו עם נתניהו, מעביר את אותם משאבי הטבע לידי מעטים (הוא אישר עבור נתניהו את מתווה הגז), וכאופוזיציונר נראה לרגע שנכח יותר בחדר כושר כדי לטפח את עצמו, מאשר לעזור לבוחריו בכנסת. אם נלך אחורה נוכל למצא גרסאות דומות של לפיד ונתניהו – ממשה דיין העבריין הלא מורשע ועד אולמרט, עבריין עם חותמת בית המשפט. אז מה גורם לנו בארץ ,וגם בכל העולם, לנהור אחרי מנהיגים זכרי אלפא שפועלים נגדנו?
לפני קצת יותר משנה קיימתי הרצאה משותפת באחד הברים בתל אביב עם ד"ר ליאת יקיר, בוגרת מכון ויצמן שחוקרת את הנושא. יקיר סיפרה שאצל אבות אבותינו, בעלי החיים, ישנם דפוסי היררכיה כמעט זהים לשלנו- כאילו לא השתנה כלום. היא נתנה כדוגמא ניסוי שנערך בלונדון קולג' על בבונים שחיים בשמורת טבע. החוקרים חילקו את השמורה לשני אזורים. באזור ניסוי אחד סידרו במרכז הר של מזון (פירות), ובאזור השני פיזרו את אותה כמות מזון להרבה מנות הגשה שמכילות פירות למספר פרטים, בצורה שיוויונית, די והותר לכל הקבוצה.
החוקרים הופתעו לראות שפעם אחר פעם הוביל זכר האלפא את נתיניו לאזור עם הר המזון. הוא הגיע ראשון אל ההר ויחד עם מקורביו (זכרי הבתא) הם חלקו ביניהם בפירות ולא אפשרו לאחרים להתקרב להר ולאכול, לא משנה כמה מזון הכיל ההר. פעם אחר פעם כל חברי הקבוצה הלכו אחרי המלך בצורה עיוורת ולא סטו לרגע לאזור השני שהכיל מנות רבות מחולקות באופן שוויוני. מצב דומה נצפה גם בניסוי היררכיה בעכברים. זכר האלפא אכל לשובע ולא אפשר לעכברים בתחתית ההיררכיה לגשת למתקן ההאכלה שבמרכז הכלוב, ממש עד שהיה צורך להפסיק את הניסוי כדי להאכיל את העכברים המורעבים.
כשמסתכלים על חברת האדם התמונה לא שונה. גבוהי ההיררכיה מרכזים יותר ויותר משאבים וממון ואלו שבתחתית ההיררכיה חיים בעוני ורעב. ואפילו כשהשפע גדל בזכות הישגי המדע והטכנולוגיה, הפערים רק מתרחבים ואי השיוויון גדל. לטענת יקיר היד הנעלמה העתיקה והחזקה של הגנים שלנו מובילה אותנו שוב ושוב להיררכיה ההרסנית הזו.
הפסיכולוג סטיב בייקר, שמתמחה בהפרעות אנטי-חברתיות, טוען שהגענו כבר לנקודה באבולוציה בה אנו מצפים מהפוליטיקאים שלנו להתנהג כמו פסיכופתים. אנחנו רואים בתכונות פסיכופתיות מקובלות, הכרחיות, ואפילו בעלות יתרון לפוליטיקאים. הדבר נכון גם לגבי מנהלים בכירים.
כדי להתמודד עם הנטיה האנושית עתיקת השנים הזו, אנחנו חייבים למנוע צבירת כוח אצל מעטים ולהגביר את צעדי הבקרה והפיקוח עליהם. זה אומר למשל להגביל את משך כהונתם, לחזק את הרגולטורים ושומרי הסף שמגבילים את כוחם, ולגלות אפס סובלנות כלפי מנהיגים שמשחיתים את המערכת. זה בדיוק אותו תהליך רק הפוך שאנחנו עוברים בשנים האחרונות.
בבחירות הקרובות נאלץ להפעיל כנראה יותר את האונה המצחית שלנו, זו שמבדילה אותנו מבעלי החיים, ולהשתדל לבחור באיש או האישה הנכונים שמבטיחים לחזק את מערכות הבקרה השלטוניות ופחות בזכרי אלפא שמחזקים בעיקר את עצמם והסובבים להם.