עימות בין חוקר האנרגיה אמנון פורטוגלי ו הכלכלן הראשי של BDO, חן הרצוג. מתוך התכנית מכאן ומכאן עם ערן הילדסהיים בתאגיד השידור
כיום אין ויכוח בתועלת שיש לאנרגיה סולרית. מדובר בראש ובראשונה באנרגיה נקייה. אנרגיה כזו גורמת לחלוקה צודקת יותר של הכסף – הרי במקום שהכסף יזרום ליזם אחד, הוא יתחלק בין החקלאים והמשקים השונים. הסולארי מאפשר לנו אנרגיה זמינה לכל הדורות שכן אנרגיית השמש תהיה כאן לעד. עוד יתרון באנרגיה הסולארית הוא בכך שמדובר באספקה בטוחה של אנרגיה – הגז אמור להגיע מצינור אחד שמגיע מהים. במידה שתהיה בעיה, תקלה או פיגוע בצינור היחיד שמגיע מהים, וכל המדינה תהיה בבעיה קשה.
ואולי שאלת השאלות שנשאלת מפעם לפעם היא שאלת הכדאיות. כאן התרחש מהפך במהלך השנים האחרונות. מחירי התאים הפוטו וולטריים ירדו בעשרות אחוזים בעשרים שנה האחרונות ויעילותם גדלה. בהודעה שיצאה מרשות החשמל בעקבות תוצאות מכרז סולארי במרץ השנה נאמר כי "לראשונה בתולדות משק החשמל – ירד התעריף הסולארי מתחת לעלות ייצור החשמל הקונבנציונלי (בגז טבעי ופחם)". אם כך – מדוע לא כל הארץ שטופת השמש שלנו מרושתת במערכות ייצור חשמל מאנרגיה סולארית זולה, ובמקומן הממשלה מתעקשת להקים עוד ועוד תחנות כוח יקרות יותר המבוססות גז?
בשנים האחרונות הוקמו בארץ תחנות כח פרטיות הפועלות על גז בהיקף עצום בנוסף לכמות לא מבוטלת של יצרנים פרטיים. אלה ביחד עם חברת חשמל מייצרים כ-17,000 מגוואט. לזה יש להוסיף כ-1,000 מגוואט באנרגיה מתחדשת. סך הכל נתח השוק של הייצור הפרטי עומד כיום על כ- 32% מהייצור במשק.
בשנת 2010 קבע שר האנרגיה יעד נדרש של 20% הספק חשמל שיהיה מעבר לשיא הביקוש בישראל. כלומר מדובר ב20% שיהוו רזרבה מספקת על מנת לקיים משק חשמל תקין גם בשעות שיא -וזאת כדי שלא נהיה "על הקשקש". שיא הביקוש לחשמל שנרשם עד כה היה כ-12,750 מגוואט בסוף יולי. לעומת זאת בישראל הספק חשמל קונבנציונלי (גז ופחם) מותקן של כ-17,000 מגוואט. המשמעות היא שכיום קיים כושר ייצור חשמל קונבנציונלי עודף (רזרבה) של כ- 33% משיא הביקוש לחשמל. הרבה מעבר ליעד שהציב שר האנרגיה.
רזרבה עודפת זו, עלתה ועולה הרבה כסף. כיום ובעתיד הקרוב אין צורך בהקמת תחנות כח נוספות ליצור חשמל. גם הגידול 'הטבעי' בצריכת החשמל בארץ, הנאמד בכ- 2.3% לשנה לפי תחזית בנק-ישראל, או 2.3% עד 2.8% לשנה לפי תחזית חברת החשמל, אינו מצדיק הקמה מיידית של תחנות כח נוספות לייצור חשמל. לדעה זו שותף גם מבקר המדינה שכתב על כך בדו"ח שלו מ2012. על פי המבקר רזרבה עודפת זו עולה לנו כ- 4.3 עד 6.4 מיליארד שקלים למשק הלאומי. "השר לא השתמש בסמכות המוקנית לו בחוק, לסרב לאשר רישיונות להקמת תחנות כוח פרטיות שיביאו לעודף כושר ייצור, ולחלופין להקטין את ההספק של התחנות שתידרש חח"י להקים לפי תכנית הפיתוח" -כותב המבקר בדוחו.
ובכל זאת אם מדינת ישראל עדיין מעוניינת בהגדלת משק החשמל, לדוגמה בגלל השבתת תחנות הכוח הפחמיות הישנות בחדרה, אפשר וצריך להקים במקומן תחנות כוח סולאריות, ולא תחנות המופעלות בגז. כיום ניתן לייצר חשמל סולארי שיהווה עד 20% מסך כל ייצור החשמל במשק ועדיין לשמור על אספקת חשמל תקינה לכלל המשק גם בימים מעוננים או בלילות ארוכים אז אין שמש. יתרה מכך, לאחרונה נוסף גורם של כדאיות כלכלית. חשמל סולארי בישראל זול יותר מחשמל המיוצר בתחנות כח רגילות, ומחירו ימשיך לרדת עוד יותר בשנים הקרבות.
כאן כדאי להקשיב לחוני קבלו, ראש תחום אנרגיות מתחדשות ברשות החשמל: "אנחנו ב-2017 ולכן אני לא יודע אם זה יפתיע אתכם שהויכוח הזה [בין ייצור חשמל סולארי וקונבנציונלי] נגמר. הוא נגמר משתי סיבות: הראשונה היא שגם אם מערכות מסוימות [סולאריות] יכולות לקום ב-19 אגורות זה שונה בהרבה ממה שהיה פעם"
בישראל לא נראה שממהרים לפתח את האנרגיה הסולרית. מקורות אנרגיה מתחדשת היוו רק כ-2.6% מייצור החשמל בארץ ב-2016, אפילו נמוך בהרבה מהיעד (הנמוך) שהציבה מדינת ישראל לעצמה שעומד על 10% מייצור החשמל במשק עד 2020 מאנרגיות מתחדשות.
לא רק זה, אלא שמדינת ישראל מוסיפה חטא על הפשע בכך שהיא מעודדת גם היום הקמת תחנות כח המופעלות מגז. באפריל 2017 החליטה הממשלה לקבל את הצעת משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים שתאפשר הקמת תחנות כח פרטיות בהליך מהיר דרך ועדת התשתיות הלאומיות, ולא דרך ערוצי תכנון ראשיים. מדובר ברפורמה בהליכי הרישוי של תחנות כוח פרטיות חדשות מבוססות גז טבעי. מה שמפתיע שההחלטה מתיחסת רק לייצור החשמל בשיטה קונבנציונאלית באמצעות גז טבעי.
לפי ההחלטה, יזמי חשמל פרטיים שירצו להקים תחנות כח פרטיות מבוססות גז טבעי בהליך מהיר, יוכלו לבקש את אישור הפרויקטים בוועדה לתשתיות לאומיות ללא צורך מקדים בקבלת רישיון מותנה ואישור ממשלה. ההחלטה מבטלת למעשה את תוכנית המתאר הארצית לאיתור מתחמים לתחנות כוח, שכבר סימנה חמישה מתחמים כאלו. ההחלטה אינה מתייחסת למדיניות האנרגיה של המדינה, ונותנת עדיפות לשיקולים של גופים פרטיים על פני שיקולי טובת הציבור.
ההחלטה מאפשרת להקים את התחנות לפי האינטרסים של היזמים הפרטיים, בלב שטחים פתוחים וחקלאיים ואינה מחייבת להצמיד את תחנות הכח למתקני תשתית או אזורי תעשייה קיימים. היזמים יידרשו להראות 'זיקה' של היזם לקרקע עליה תוקם תחנת הכח הפרטית, לדוגמה באמצעות הסכם עם מחזיקי הקרקע. כך למשל 6 תחנות כוח פרטיות עומדות לקום בהליכי תכנון מזורזים בעמק בית שאן, בלי סקרי השפעה על הסביבה או על התושבים. חברות האנרגיה הציעו לתושבים סכומים גבוהים וגרמו לסכסוכים בתוך הישובים (בסרטוןהמצורף מתוך "המפצח" בערוץ 10).
בדברי ההסבר להחלטה נאמר "המדינה שואפת לקדם תחנות הכוח אשר ייבחרו בהליך תחרותי באופן שיאפשר הורדת עלויות לצרכן החשמל במשק". אם המדינה אכן מעוניינת בהורדת עלויות לצרכן החשמל במשק, היא יכולה לפעול מיידית להורדת מחיר הגז המונופוליסטי המופקע שחברת החשמל משלמת או בדרך פחות מסובכת להורות על הקמת תחנות סולאריות.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר אנרגיה במכון ואן ליר