מחקר שפורסם בסוף חודש אוגוסט על ידי מכון רוזוולט שופך מעט אור על הנעלם הגדול: מה יקרה לכלכלה אם האזרחים יקבלו סכום כסף קבוע בכל חודש ללא תנאי. עורכי המחקר היו מרשל שטיינבאום, מיכאליס ניקיפורוס ממכון לוי של אוניברסיטת ברד, וגנרו זזה מאוניברסיטת קאסינו ודרום לאציו באיטליה.
המחקר העמיד תחזיות כלכליות לשלוש הצעות: הכנסה בסיסית אוניברסלית מלאה שבה כל מבוגר מקבל 1,000 דולר בחודש (12,000 דולר בשנה), הכנסה בסיסית חלקית שבה כל מבוגר מקבל 500 דולר בחודש (6,000 דולר לשנה) וקצבת ילדים שבה ההורים מקבלים 250 דולר לחודש (3,000 דולר לשנה).
על פי הדו"ח ככל שההכנסה הבסיסית האוניברסלית גדלה, כך גדלה גם התועלת למשק. 1,000 דולר במזומן יגדילו לפי המחקר את הכלכלה ב -12.56% לאחר שמונה שנים. התמ"ג האמריקאי עומד כיום על 19.8 טריליון דולר, לפיכך חלוקת הכסף תגדיל את התמ"ג ב -2.44 טריליון דולר נוספים. לעומת זאת, הקצבה של 250 דולר תגדיל את התמ"ג ב -0.79% ותשלום של 500 דולר בחודש יגדיל את התמ"ג ב -6.5%.
אומדנים אלה מבוססים על הכנסה בסיסית אוניברסלית המשולמת באמצעות הגדלת הגירעון הפדרלי. במסגרת המחקר, החוקרים גם חישבו את ההשפעה על הכלכלה של חלוקת הכסף על ידי הגדלת מסים. במקרה זה, לא נמצא כי יש תועלת נטו למשק על פי הדו"ח שהוציאו החוקרים. "כאשר משלמים את ההכנסה הבסיסית על ידי הגדלת נטל המסים על משקי הבית, ולא על ידי הגדלת החוב, המדיניות אינה מרחיבה", נכתב בדו"ח. "למעשה,ביד אחת זה נותן למשקי הבית את מה שנלקח מהם עם היד השניה, אין השפעה נטו".
המחקר מבוסס על מודל לוי מאקרו – כלכלי, שמניח כי הפוטנציאל של המשק מוגבל בגלל ההכנסה הביתית נמוכה. אפילו בקרב מחברי המחקר מודים,שדעה זו היא שנויה במחלוקת. "מודלים מקרו-כלכליים אחרים לא יסכימו עם זה", נכתב בדו"ח.
החוקרים יצאו במחקרם מתוך הנחה שאנשים לא יפסיקו לעבוד גם אם יקבלו הכנסה בסיסית של אלף דולר בחודש. הנחה זו מקבלת חיזוק בניסויים שנעשו לאחרונה בהודו וברחבי ארה"ב, שם בוצעה באופן חלקי מדיניות ההכנסה הבסיסית. בפינלנד נערך בתחילת השנה ניסוי בו מקבלים 2000 אזרחים פינים 560 יורו כל אחד. התוצאות הראשונות לניסוי זה יגיעו בעוד כשנה וחצי.