ד"ר מיכאל שראל, צילום מסך: יוטיוב
ד"ר מיכאל שראל, שכיהן עד אפריל 2014 ככלכלן הראשי והממונה על הכנסות המדינה, התראיין לישראל היום על המצב הכלכלי של ישראל בערב השנה החדשה. שראל מבשר לנו שמצבנו הכלכלי טוב, במקרים מסוימים הוא טוען שאפילו מעולם לא היה לנו טוב יותר. לדעתו של שראל, אם אתם חושבים אחרת זה כנראה בגלל שאתם ניזונים מנתונים לא נכונים שארגונים חברתיים מפיצים או שאתם חרדים או ערבים או סתם יוצאי דופן באוכלוסיה. הבעיה בדבריו של שראל היו דווקא הדברים שהוא לא אמר באותו ראיון.
שראל משתמש בטקטיקה שרבים מחבריו הכלכלנים נוטים להשתמש בה כדי להציג לציבור כלכלה שנקלעה לבעיה קשה, ככלכלה משגשגת. הוא פורס בהרחבה את כל הנתונים שמבססים את מסקנתו, אבל מתעלם בצורה תמוהה מהחוב. להציג את ההשגים "המדהימים" של כלכלת ישראל מבלי להזכיר פעם אחת את המילה חוב, דומה להצגת הישגיו היוצאי דופן של רוכב האופניים ,לאנס אמסטרונג, מבלי להזכיר פעם אחת את המילה סמים.
הרי כל "הטוב הזה" שמספר לנו שראל, לא נחת עלינו כתוצאה מיכולת ייצור יוצאת דופן של העם היושב בציון (הרי בתוצר לנפש אנחנו עדיין פחות מהממוצע בOCED) או מפטנטים שהראש היהודי המציא. הכלכלה שלנו חיה ומבוססת היום על ניפוח בועת נדל"ן וצריכה לא אחראית של משפחות שקוברות את עצמן תחת הר חובות. כך טוען גם בנק ישראל בדוחות שלו. בדו”ח שהוציאה ב2015, הודתה חטיבת המחקר של בנק ישראל כי בזכות העלייה הדרמטית באשראי הנדל”ני ועליית המחירים בסקטור, המשק ניצל ממיתון. “התנופה שנוצרה בענף [הבנייה] על רקע המשבר העולמי יוצא הדופן בקרב המדינות המתפתחות …תרמה לכך שהתוצר צמח כנגד השפל במחזור העסקים העולמי והאטת היצוא" – נכתב בדו”ח. במילים פשוטות אומר בנק ישראל שללא המשכנתאות המטורפות שלקחנו, היה אפשר לקרא קדיש על הכלכלה הישראלית.
מאוחר יותר הצטרף גם שוק הרכב לשוק הנדל”ן הרותח, והפך לגורם מאיץ צמיחה. אזרחים התחילו לרכוש רכבים תוך לקיחת הלוואות שערורייתיות וחסרות אחריות, כשהרגולטור עומד מהצד ולא עוצר את הטירוף הפיננסי. לרגולטור היתה כנראה סיבה טובה לשתוק – בסוף השנה שעברה טען שר התחבורה ישראל כ”ץ ש”מיסוי הרכב אחראי למחצית מהצמיחה במשק” . גם אם הגזים והמספר הוא נמוך יותר – הרי שמדובר בנתונים מבהילים. על פי אחת ההערכות, בישראל נוסעים כיום 140 אלף כלי רכב פרטיים משלושת השנתונים האחרונים, כשכולם משועבדים כנגד אשראי. וזה לא הסוף – כיום חוב ממוצע של משק בית בישראל כבר חצה את ה60 אלף שקל וזה ללא משכנתאות. סך כל חובות משקי הבית חצו בשנה האחרונה כבר את הסכום הדמיוני של חצי טריליון ש"ח. עליה חדה של 23% בתוך שלוש שנים בלבד ועלייה של יותר מ100% מאז שנת 2009.
שראל מתעלם מהעובדה שאנחנו נמצאים על הר געש פיננסי שכבר מתחיל לרעוד. מביקורות שערך הפיקוח על הבנקים עבור שנת 2016, הוא מצא שהסיכון הגלום בתיק האשראי הצרכני גדל. הפיקוח מעיד על גידול התארכות התקופה לפירעון הלוואות ועליית היקף החוב של הלווים. גם בהשוואה למגזר העסקי, מצא הפיקוח, תיק האשראי הצרכני מאופיין בשיעורים גבוהים של הלוואות הניתנות ללא ביטחונות ושל הלוואות שהתקופות לפירעונן ארוכות. הפיקוח יודע לספר גם כי בשנים האחרונות הסתמן גידול של מספר הלקוחות המתקשים להחזיר את חובם.
שראל מתעלם גם מהפרדוקס הגדול של השיטה הכלכלית/המוניטרית שבחלק מהזמן הוביל במסגרת תפקידו הבכיר באוצר. שיטה שמצד אחד מעודדת ניפוח בועת אשראי צרכני כדי לשמר את הצמיחה, ומצד שני מתגאה בהישגים של עצמה תוך התעלמות מהר החובות ששוקעים בה האזרחים.
ואולי במקום לעוות את המציאות כדי להצדיק כלכלה כושלת הגיע הזמן לפתוח את הראש ולהחליף דיסקט מוניטרי. באירופה כבר הבינו את זה והחלו למשל בפיילוטים לחלוקת כסף לאזרחים (הכנסה בסיסית לכל) . בבריטניה דן הפרלמנט בביטול יכולת ייצור הכסף שניתן לבנקים כאשראי, והעברתו לידי גוף ניטראלי שייצר את הכסף בעצמו בהתאם לאינטרס הציבורי. לעומת זאת, בישראל של 2017 עדיין מאשימים את הארגונים החברתיים, הערבים, החרדים ו"היוצאי דופן", בהרס הסטטיסטיקות. בלעדיהם – אין ספק שהיה יותר קל. לכלכלנים.