אחת השיטות הנפוצות של פוליטיקאים כדי לכסות על מחדליהם הוא להסיט את הדיון הציבורי לנושאים פחות חשובים ולייצר להם נפח שגדול בהרבה ממה שהם. כך למשל, למרות שלפי הסטטיסטיקה רובנו נמות מזיהומים הנגרמים כתוצאה מצפיפות בבתי החולים, מתאונות דרכים בכבישים לא בטוחים, מתזונה לקויה או מחלות שמקורן בזיהום אויר, רה"מ נתניהו וסובביו מעסיקים אותנו יום וליל בפחד מול הטרור ומול איראן שאחראים על חלק שולי בלבד מבין מקרי המוות בישראל.
כחלון, שהירידות שהבטיח במחירי הדירות מקרטעות, שאת הגרעון הגבוה ניסה להסתיר עד אישון לילה, שהרפורמות שלו בבנקים תקועות, ושיוקר המחיה בתקופתו רק האמיר, מעסיק אותנו כעת בשוד האגורות הגדול בשוק החלב. למי שלא מכיר תקציר הפרקים הקודמים: בשבוע שעבר בגץ החליט בגיבוי חוות דעתו של היועמ"ש, לאפשר את העלאת המחירים במוצרי החלב. כחלון, שהתנגד למהלך, התפוצץ ויצא בהצהרות פומביות חריפות נגד מערכת המשפט. "פסיקת בג"צ לייקור מחיר החלב היא פגיעה ישירה בצרכן ובמשפחה הישראלית. היא נגועה בחוסר רגישות חברתית ובחוסר איזון מוחלט בין שיקולים של בצע כסף לבין טובת הציבור" -כתב בדף הפיסבוק שלו ולא שכח לפרסם תמונה גדולה על "גזל החלב". כחלון הבטיח שילחם בהחלטה.
נתעלם לרגע מהסיטואציה המגוחכת בה בגץ אישר בלית ברירה את המלצות ועדת המחירים שכחלון הוא גם במקרה הבוס שלה. נעזוב לרגע את העובדה שלכחלון חלק גדול בזה שהיועמש ובגץ החליטו את מה שהחליטו, ועדיין באמת יפה לראות איך שר האוצר שלנו נלחם עבור כל אגורה שיוצאת לנו מהכיס לטובת תנובה. ופה אשכרא מדובר באגורות. אחרי העלאה נצטרך לשלם למשל עוד 5 אגורות לגביע אשל ו"סכום עתק" של עוד 20 אגורות לשמנת מתוקה. אבל מה שמעניין אצל כחלון שכשזה מגיע לדברים הגדולים באמת, למשל במיליארדים שנגזלים לנו מהגז, פה דווקא "הלוחם במערכת המשפטית למען הציבור" הופך לידידה הטוב ביותר.
והנה סיפור שכך היה: ב2015 הגיש שר האוצר הטרי משה כחלון הצהרה תמוהה ליהודה וינשטיין, היועמ"ש דאז, על חברותו עם קובי מימון. זה קרה אחרי שהוא התנה את הטיפול שלו במתווה הגז באישורו של וינשטיין, שכנראה כבר לא יכנס לרשימת היועמ"שים הישרים ביותר בתולדות המדינה. ולמה ההצהרה הזו ששלח כחלון תמוהה? כי הוא בעצמו הצהיר בחדשות 2 לפני הבחירות שהקשר הזה לא רלבנטי בכלל לענייני הגז, ובנוסף מימון עצמו ועורכי דינו טענו באותן שנים שהוא בכלל לא הבעלים של ישראמקו.
.
ההחלטה של וינשטיין היתה עוד יותר תמוהה. הוא החזיר לכחלון את התשובה הבאה: "כי אף שאין בידינו את הנתונים המלאים בנוגע למערכת הזיקות בין קובי מימון לבין ישראמקו, הרי שנוכח הצהרתך עמדתנו היא כי עליך להימנע מלעסוק בנושאים". אבל בזה זה לא נגמר, וינשטיין המשיך וכתב: "מכל מקום, יש לחדד ולהבהיר כי עליך להימנע בנושא הגז הטבעי מכל עיסוק בהיבטים שבהם יש השפעה על בעלי החזקה בשדות הגז, אף אם אינו נוגע באופן ישיר לחברת ישראמקו או למאגר תמר". כלומר בגלל הצהרה שנויה במחלוקת של כחלון, שהיועץ מודה שכלל לא בדק אותה ומימון מתעקש שהיא בכלל שגויה, וינשטיין אסר על כחלון לטפל באחד הנושאים הכי קריטיים שישבו על שולחן האוצר בתקופתו. זו חוות דעת משפטית, שנראית כאילו הוגשה לכאורה בהזמנה עבור נתניהו וטיקוני הגז.
במקרה הזה כחלון דווקא לא יצא מכליו. הוא לא נלחם בהחלטה ההזויה הזו ולא יצא בהתבטאויות יוצאות דופן נגד מערכת המשפט על כך שהם לא נותנים לו (כמו בחלב) להלחם בקרטלים הגדולים. להיפך, הוא זה שבסופו של יום גרם לבדיקה הזו, ואז כשהוחלט מה שהוחלט שתק. כחלון כמו שאר הפוליטיקאים רוצה להעסיק אותנו בקמפיין על שוד האגורות בשוק החלב, כדי שאולי נשכח לו שרק לפני 4 שנים הוא סלל במו ידיו את שוד המיליארדים בגז. הבעיה שכחלון לא הראשון ובטח לא האחרון שנוקט בטקטיקה הזו, וזאת לידיעת כל הבוחרים.