בין חוק הלאום והפונדקאות שעוררו סערה בשבוע שעבר, התפרסם מחקר עם משמעות דרמטית לא פחות ואולי אף יותר משני החוקים האלו על חיינו. המחקר שבוצע על ידי שרית מנחם-כרמי ופרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת בן-גוריון, צופה שהפנסיות הצפויות לנו בגיל פרישה יהיו רק 38% מהשכר לגברים ו-31% בלבד לנשים. המשמעות היא שהפנסיה לרובנו לא תספיק כדי להתקיים בכבוד בעת זקנה. אמנם עבור קוראי הבלוג הטענה שלא תהיה לנו פנסיה מקיימת היא לא חדשה, אולם זו הפעם הראשונה שטענה זו מגובה במחקר אקדמי המבוסס על נתוני אמת של הגופים המוסדיים.
קיימות 4 סיבות עיקריות לכך שהפנסיה לא תספיק לנו על פי המחקר. הראשונה והשניה מדברות על העלייה בתוחלת החיים לעומת ירידה בזמן החסכון. מערכת הפנסיה הנוכחית לא יודעת להתמודד עם מצב בו היא צריכה לספק קצבה לשנים ארוכות יותר בזמן שקיים חוסר בטחון תעסוקתי בשוק, מה שגורם לנו לעבוד פחות ולחסוך פחות. הסיבה השלישית היא משיכת פיצויים בזמן פיטורין, מה שמקזז לעיתים כשליש מהקצבה הפנסיונית. הסיבה הרביעית היא השכר הנמוך במשק. המשותף לכל הסיבות האלה שלממשלה יש שליטה מעטה מאד עליהן. מדובר בתהליכים מבניים הנובעים כפועל יוצא של שיטה כלכלית כלל עולמית שמאטה את קצב עליית השכר ומעודדת שימוש בפיצויי פיטורין, התפתחות טכנולוגית מואצת שמייתרת עובדים, והתקדמות בתחום הרפואי ויכולת ההתמודדות עם זיהומים, שמאריכה את תוחלת החיים. דווקא הנקודה היחידה שבה לממשלה יכולת שליטה ישירה על גובה הפנסיות שלנו והיא העמלות, התבררה במחקר כסיבה משנית ופחות משמעותית לקביעת גודל הקצבה.
כדי להתמודד עם הפצצה המתקתקת הזו ישנן כמה דרכים. ניתן לנקוט בפתרון של הממסד הכלכלי, שעיקרו עצימת עיניים וניסיון להעלות את גיל הפרישה. רק לא ברור במה זה יתרום לנו חוץ מזה שנזרק אבודים בגיל 67 לשוק עבודה, שמפסיק להתעניין בנו כבר בגיל 45. אופציה נוספת היא לעודד את האזרחים לחסוך מחוץ לחסכון הפנסיה. הבעיה שגם כאן, כשרואים את קצב גדילת חובות משקי הבית שחצו לאחרונה את החצי טריליון ש"ח, מבינים שחסכון הופך להיות עם הזמן פרבילגיה השייכת לבודדים. אופציה נוספת ואולי הראלית ביותר היא להודות שמודל הפנסיוני הקיים, שנוצר בסוף המאה ה-19 עוד כשתוחלת החיים היתה 70, פשוט לא עובד בתקופה בה תוחלת חיים של מעל 90 היא דבר שכיח.
אחת התכניות שהולכות וצוברות תאוצה בעולם מדברת על שינוי מודל הפנסיה הנוכחי. במקומו יקבל כל אזרח ללא תנאי או בהתאם לרמות השכר שלו הכנסה בסיסית, קרי סכום כסף מסוים בכל חודש, שיבטיח לו חיי כבוד. בכך יוכל הציבור לנצל את הטכנולוגיה לצמצום שעות העבודה ובו זמנית לשמור על רמת החיים שהתרגל אליה. המימון להכנסה זו יכול להגיע מביטול כל תקציב הקצבאות הקיימות, דרך הבנק המרכזי שידפיס כסף ויעביר ישירות לאזרחים (במקום למערכת הפיננסית כפי שהוא עושה היום), ועד מיסוי ייעודי לצורך מימון הפרויקט.