אחד השלבים החשובים ביותר בתהליך קבלת ההחלטות במדינה – היא החלטת ממשלה. אין כמעט אף מהלך שהממשלה עושה מבלי שהיא קודם כל מעבירה החלטת ממשלה בנושא. בממשלות נתניהו לדורותיה עברו אלפי החלטות ממשלה חוץ מאחת – ההחלטה להוריד את מחירי הדיור/ וזה לא סתם משהו סימבולי– כי כשבממשלה רצו להוריד את מחירי הסלולר למשל הם העבירו קודם כל החלטת ממשלה ביולי 2010, ואחרי כן כולם יודעים כבר מה קרה.
אז למה הם כל כך מפחדים מהחלטה כזו? בממשלה יודעים טוב מאד שההבדל למשל בין שוק הסלולר לשוק הנדלן זה כמו ההבדל בין זבוב לפיל. הם יודעים טוב שמאזני הבנקים טובעים בנכסי נדלן – כ-48% מתיק האשראי של הבנקים חשוף לנדל"ן. הם יודעים שהאזרחים קבורים תחת הררי משכנתאות שאיש לא יודע איך ישלמו אותם בשעת משבר, שלא לדבר על חובות היזמים והקבלנים וכל התעשיה האדירה שסובבת את התחום הזה. לכל זה תוסיפו שהנדלן הוא הסקטור שמוביל את הצמיחה במדינת ישראל ואחרי כל הנתונים האלה צריך להיות שר אוצר מטורף כדי שיעז להפיל שערה אחת ששערות ראשה של בועת הנדלן. הוא צריך להיות מתאבד פוליטי בשביל לעשות את זה.
אם נהיה כנים הבעיה היא לא בעיה מקומית של מדינת ישראל היא בעיה כלל עולמית. מדובר בשיטה מוניטרית כלל עולמית שמאפשרת ומעודדת את הבנקים באמצעות ריביות נמוכות לנפח בועות אשראי פעם בבורסה ופעם בנדלן. היום גם אם תחפשו תגלו שאין לאף מדינה בעולם שעובדת תחת השיטה פתרון לבועת הנדלן. היחידות שניסו להוציא את האוויר מהבועה חטפו מכה כלכלית שעד היום הן לא מתאוששות ממנה. ארה"ב, יוון , אירלנד, ספרד איטליה הן רק כמה דוגמאות מהשנים האחרונות.
בממשלה יודעים את זה, בבנק ישראל יודעים את זה ולכן הם עושים, איך אומרים בגשש – "בכאילו", הם מראים עשיה מבלי לעשות הרבה וממציאים לנו תכניות הזויות כמו המחיר למשתכן למסכן והמזדקן, ובשורה התחתונה – המחירים רק ממשיכים לעלות. כרגע כל שנותר הוא לנסות להעלות מחירי המשכורות בקצב גבוה יותר מקצב עלית מחירי הדיור (תרחיש דמיוני) או לשנות את השיטה כך שלא כל המערכת תהיה בנויה על יצור כסף מאשראי בנקאי. ואגב- הצעה מסוג זה תעלה בקרוב למשאל עם בשוויץ.