שמיני ליוני 2017, עוד ערב חמים בסניף חדרה מרכז, שם מקיים עמיר פרץ כנס פריימריז לראשות המחנה הציוני. כיאה לפולטיקאי מיומן, פרץ פגש קהל שאת חלקו הוא ראה בפעם הראשונה ולחץ לו ידיים כאילו הם מכירים כבר שנים. אבל מה שמעניין הם דווקא הדברים שפרץ אמר בכנס או יותר נכון הדיון שהתקיים בינו לבין אורי ירון, אחד מהאורחים בקהל. לא נגענו.
עמיר פרץ : איפה זה שדיבר על בעיית השיכון?
אורי : מה שיכון, בועת נדל"ן?
עמיר פרץ : כן כן בועת נדל"ן .מחירים לא הגיוניים אנשים לוקחים עליהם חובות מטורפים. 70% מהבנקים ועוד 30% מהשוק האפור.
אורי : אז מה עושים עם זה. מה תעשה?
עמיר פרץ: נבנה 150,000 דירות בשנה וחצי בניה ממשלתית נוסף על הבניה הקיימת.
אורי: בסדר אבל מה היעד מה אתה רוצה להשיג מה המטרה?
עמיר פרץ : קודם כל לבלום את עליית המחירים
אורי : זה לא מספיק אתה יודע, מה יעד הורדת המחירים שלך?
עמיר פרץ : אני לא רוצה לזעזע את המשק זה מסוכן אסור לגרום לירידות חדות בזמן קצר. הבנקים יכולים להיות בסכנה.
אורי: בסדר אבל מה היעד מבחינתך?
עמיר פרץ : 30% בתוך שנה וחצי שנתיים, יש עוד שאלה?
לקרא ולא להאמין – פרץ מדבר על שמירה של יציבות המערכת הבנקאית באותה נשימה עם יעד לרסק את מחירי הדיור ב30% בתוך שנה וחצי. ירידה כה חדה במחירי הדיור בזמן כה קצר הוא תרחיש הבלהות של המערכת הבנקאית. בנק ישראל מזהיר מפני תרחיש כזה כמעט בכל דו"ח שהוא מפרסם בנושא בשנים האחרונות לכלל הציבור.
להזכירכם, את הדברים האלה אמר לא פחות ממי שמתיימר להיות רה"מ (לפחות על הנייר) ולהוביל את הכלכלה הישראלית להישגים. מביך לראות שאלה הם המועמדים הבולטים שיש כיום בפוליטיקה הישראלית. עסקנות נטו שעטופה ביחסי ציבור ודקלום של תשובות. ברגע שהשאלה סוטה רק במעט ממה שהמועמד למד בעל פה – מתגלה הבלוף. אבל פרץ מתברר הוא לא ספק הססמאות היחיד במחנה הציוני.
אבי גבאי, יריבו הגדול, גם לא נשאר "פראייר". גם הוא זורק מספרים במצע שלו כאילו היתה זו הגרלת לוטו. גבאי, כמי שניהל תאגיד עצום כמו בזק, יודע שא' ב' בגיבוש תכנית כלכלית הוא קודם כל קביעת מטרות. אבל למה לקבוע מטרות אם אפשר להרשים את הבוחר במספרים מפוצצים? אם כחלון יכול, גם גבאי (ופרץ) רוצים.
גבאי מדבר על בניית 300 אלף דירות במימון ממשלתי ל-5 שנים על אדמת מנהל. למה דווקא 300 אלף ולא 400 אלף? בכמה מחירי הדירות ירדו אם יבנו היום עוד 300 אלף דירות? בכמה הם יעלו אם יבנו "רק" 200 אלף? ספק גדול אם לגבאי יש תשובה. על מחירי הדיור משפיעים כל כך הרבה גורמים, שקשה לחזות מה יהיה בשוק הזה בעוד חצי שנה. לגבאי, לעומת זאת, יש כבר תכנית לחמש שנים ועוד מבלי שהוא יודע בכלל מה המטרה שלה. אז או שגבאי הוא קוסם, או שדריקטוריון בזק כבר מזמן היה זורק אותו למשרד התעסוקה אם היה נוקט במדיניות כזו גם אצלו במגזר העסקי.
אבל זה לא הסוף. מעניין לשמוע מהמועמדים גם מי יממן את כל הפרויקטים הגרנדיוזים האלה שעלותם מיליארדים רבים? באיזה מחירים הדירות ימכרו? כיצד תשלים המדינה את החור בתקציב שיווצר כתוצאה מהויתור שלה על המיסים, שהיתה מקבלת אילו הבניה היתה נעשית על ידי גופים פרטיים? איך העניים שבאמת זקוקים לדירות, יקנו את הדירות הממשלתיות, אם בנקים לא מספקים משכנתאות למי שאין הון עצמי? לכל אלה אין בינתיים תשובות.
כשמעמיקים עוד יותר בתכניות של גבאי ופרץ רק הולכים ומתבהרים עומק הססמאות. גבאי מדבר גם על קיצור זמן הבניה ועקיפת ועדות בניה חשובות. הוא לא המציא את הגלגל – עשו זאת כחלון ולפיד לפניו. כל מי שרוצה לראות מה התוצאה של כל קיצורי הדרך האלה – מוזמן לבקר כבר היום בראש העין, פתח תקווה, חריש ומקומות אחרים. מקומות בהם יש שכונות שחיים בתוכן תושבים אמיצים בלי תשתיות בסיסיות. מי שאין לו כוח לסוע לשם יכול להסתפק בכתבה הזו של אבי עמית.
ובכלל, לא ברור גם למה צריך לבנות כל כך הרבה בזמן שאפשר למסות 110 אלף דירות רפאים ששוכבות ריקות כבר היום בישראל. מיסוי משמעותי של דירות כאלה, כפי שכבר הציע כחלון במצע שלו ונסוג בו , יוציאו מעכשיו לעכשיו כמות דירות כמו בעיר שלמה לטובת רוכשי ושוכרי הדירות. אבל זו כבר סוגיה שצריך להתעמק בה. לא משהו שמועמדים לשלטון נוטים לעשות.
בשורה התחתונה כבר לא ברור מה עדיף – את הססמאות הריקות מתוכן של ראשי המחנה הציוני, את האין תכנית דיור של נתניהו או הפוסטים הבנאלים של לפיד בפיסבוק. בסופו של דבר קשה להשתחרר מהתחושה שאין במי לבחור. קשה להשתחרר מהמחשבה שבסופו של דבר כל מי שמגיע לשלטון חייב לישר קו עם השיטה השלטת (שמחייבת את המשך עליית מחירי הדיור) כדי להמשיך לשרוד. קשה שלא לחשוב שהשינוי לא יגיע מלמעלה, אלא מהמעט אזרחים שעדיין נשארו איכפתים ולא מסתפקים בלהצביע פעם בארבע שנים.