מירב ארלוזרוב. צילום מסך
"פייק ניוז" – חדשות מזויפות – הן כבר מזמן לא נחלתם של בלוגרים סהרוריים או אתרי אינטרנט מפוקפקים. ניתן למצוא אותן בשפע אצל נשיא ארה"ב הנוכחי – "אתם מסתכלים על מה שקרה אתמול בערב בשבדיה"; הוא נמצא גם אצל ראש הממשלה שלנו – "זה הביקור הראשון של ראש הממשלה בסינגפור"; ניתן למצוא אותו אצל שרים בכירים – "מחירי הגז פה נמוכים"; אצל גורמים הקשורים לאכיפת החוק – "אירוע הטרור" באל חיראן, וכמעט בכל מקום. בקיצור – אנחנו מוקפים ב"פייק ניוז". דווקא בגלל זה חשוב שתהיה לנו עיתונות חזקה, בלתי תלויה, חוקרת, שתוכל לעשות לנו סדר בים האמיתות והשקרים שאנחנו מוצפים בהם. ודווקא בגלל זה היה מאכזב לשמוע אתמול עיתונאית בכירה, מכובדת ומוכרת כמו מירב ארלוזרוב, בראיון בתוכניתה של קרן נויבך ברשת ב'.
הרקע לראיון היו התגובות למאמר שארלוזורוב, עורכת מדור הדעות של "דה מרקר", פרסמה במדור בעריכתה בשבוע שעבר. ארלוזורוב הציגה נתונים של המשרד להגנת הסביבה, לפיהם חלק הארי של הזיהום בחיפה מגיע דווקא מתחבורה (37%) ומ"שימושים ביתיים" (23%) ולא מהתעשייה (27%), וקבעה כי פעולות המשרד דווקא הביאו לצמצום של הזיהום מהמפעלים: "זיהום האוויר שמקורו בפעילות תעשייתית הצטמצם דרמטית בעשור האחרון". כותרת המאמר, "תפסיקו לרדוף את התעשייה בחיפה", כוונה נגד פעילי סביבה, שספגו ביקורת גם בטור עצמו. המאמר עורר תרעומת גדולה וב"העין השביעית" התפרסמו שני מאמרים בביקורת חריפה על ארלוזורוב.
ארלוזרוב טענה להגנתה בראיון אצל נויבך, שאלו שמבקרים אותה מפיצים "פייק ניוז". "שמעתי שיש טענות הזויות שיש הון שלטון ואולי שחיתות [במשרד להגנת הסביבה] – איך אתה מגיע לזה שאתה מצטט נתונים רשמיים של מדינת ישראל ולא מאמינים לאף מילה שאתה כותב?" -שואלת ארלוזרוב את קרן נויבך. אולי את התשובה לשאלה זו תוכל למצוא ארלוזורוב בטורים שמפרסם עמיתה למערכת גיא רולניק מפעם לפעם. שם ניתן למצוא הסבר מפורט ומנומק לחשדנות הגדולה של הציבור ברגולטורים ובגופים הרשמיים. אולי תוכל למצוא את התשובה גם אצל פרופ' אהוד קינן, מחבר הדו"ח על סכנת האמוניה, שהראה קשר בעייתי מאד בין אנשי המשרד לבין התעשייה בחיפה.
למרות זאת – ברור לחלוטין שלא כל רגולטור הוא משרת טייקונים כמו שלא כל פעיל סביבתי מחזיק בהכרח באמת היחידה. פה בדיוק תפקידו של העיתונאי לקבוע מהו "פייק ניוז" ומה לא. באופן מאכזב, דווקא פה בחרה ארלוזורוב להציג רק את עמדתו של צד אחד, בעוד את דעתו של הצד השני פטרה כ"פייק ניוז", מבלי שכלל בדקה אותו.
למעשה, ארלוזורוב יוצאת נגד תופעת ה"פייק ניוז", אך לא נרתעת מלהשתמש בטכניקה הזו בדיוק כדי לחזק את עמדתה. "ארגוני הסביבה אינם מרבים לנפנף בנתונים של המשרד להגנת הסביבה משום שהנתונים של המשרד הזה מתונים הרבה יותר מאלה של משרד הבריאות ושל ארגוני הסביבה", היא כותבת במאמרה, אלא שבראיון עם קרן נויבך נחשפה סיבה אחרת לגמרי לכך שארגונים סביבתיים לא מקבלים את נתוני המשרד כתורה מסיני.
הפעילה הסביבתית קרן צור הציגה בשידור נתונים תמוהים בלשון המעטה שמציג המשרד. לטענתה של צור, מאז 2016 מכניסים במשרד להגנת הסביבה ערכים שליליים לממוצע היומי של זיהום האויר כפי שנמדד בתחנות הניטור. כלומר לעיתים מציג המשרד "מינוס" זיהום אוויר בחיפה! צור היא לא היחידה שטוענת בעקשנות נגד נכונות הנתונים. הדבר הגיע עד לחקירה של מבקר המדינה.
אם טענות אלה נכונות – הדבר סותר את בסיס העמדה שהציגה ארלוזרוב בכתבתה – וזאת מבלי להיכנס בכלל לטיעונים הרבים והשונים שמעלים המבקרים השונים נגד פרטי מאמרה. ארלוזורוב אף הודתה שהיא מודעת לטענות האלה וקבעה שהיא אפילו ממתינה לתגובה על כך מהמשרד להגנת הסביבה (ממש בסוף הראיון).
הדבר מעלה תמיהה – מדוע בחרה ארלוזרוב במאמר שלה להציג את ארגוני הסביבה כמי שמסתירים מידע רק כי הוא לא נוח להם, במקום לספר על עמדתם העניינית שאותה העבירה לצורך קבלת תגובה מהמשרד להגנת הסביבה? ושאלה נוספת: כיצד הגיעה ארלוזורוב למסקנות כל כך נחרצות כנגד הפעילים הסביבתיים בטרם סיימה לבדוק את אמיתות המידע שהציגו? "לא שמענו את התגובה של המשרד – אולי את טועה? אני לא יודעת" -אמרה אתמול ארלוזורוב בתגובה לטענותיה של צור. זו שאלה שארלוזורוב היתה צריך לברר את התשובה עליה לפני כתיבת המאמר, ולא אחרי פרסומו.
אין כמובן מה לבוא בטענות לארלוזרוב על כך שהיא הציגה את נתוני המשרד לאיכות הסביבה אבל כותרת כמו "תפסיקו לרדוף את התעשייה בחיפה" ומשפטים כמו "אין ספק שהמאמצים שנקט המשרד להגנת הסביבה נשאו פרי" (אין ספק בפני מי?) מבלי לבדוק את טענת הצד השני או את אמינות נתוני הצד הראשון, הוא בדיוק הקו שנגדו יוצאת ארלוזורוב. הרי אם יתברר יום אחד שטענות הפעילים הסביבתיים נכונות – המאמר שלה עלול להפוך להיות בבת אחת לאחד מה"פייק ניוז" הגדולים של השנה.