וורן מוזלר. תמונה: ModernMoneyNetwork
ביום חמישי פורסמה כתבה מרתקת של יאיר קלדור בכלכליסט בשם "תמיד אפשר להדפיס עוד כסף". בכתבה עולות כמה תובנות מעניינות לגבי מערכת הכסף שלנו, שקוראיו הותיקים של הכלכלה האמיתית בוודאי מכירים. נתמקד בשתיים.
התובנה הראשונה מדברת על כך שאין שום בעיה שהמדינה תדפיס לעצמה כסף לצורך ביצוע פרויקטים ממשלתיים, כל עוד ההדפסה לא תגרום לאינפלציה. כאן נחלצת לזכות הרעיון סטפני קלטון, פרופסורית לכלכלה באוניברסיטת קנזס סיטי מיזורי, שמונתה ב־2014 לכלכלנית הראשית בוועדת התקציב בסנאט מטעם המפלגה הדמוקרטית. בשנה שעברה נבחרה לאחת מ־50 האנשים שרעיונותיהם שינו את הפוליטיקה האמריקאית ב־2016.
"אם הממשל הפדרלי מתכנן להשקיע טריליון דולר בתחום התשתיות, השאלה היא לא מאיפה הכסף יגיע, אלא אם יש מספיק אנשים להוציא לפועל את הפרויקטים האלה" , מסבירה קלטון, "האם יש במדינה די מהנדסים, ארכיטקטים ובנאים מובטלים שאפשר לגייס למהלך הזה? יש די ברזל, בטון וחומרי גלם אחרים? מספיק ציוד טכני שלא בשימוש כרגע? אלה השאלות הנכונות – בנוגע למשאבים הנדרשים למימוש ההשקעה, לא לגבי איך לממן אותה" – מסכמת קלטון.
קלטון טוענת כי אם התשובות לשאלות אלה חיוביות והפרויקט המדובר הוא לטווח ארוך, אז לא תתפתח אינפלציה. לדבריה, בעזרת גופי מחקר אפשר יהיה לענות על השאלות האלה שהציגה די בקלות, ובכך לאפשר מדיניות ממשלתית שבה אין מחסור בכסף אך במקביל גם האינפלציה לא מרימה את הראש. המסקנה בסופו של דבר של קלטון היא שיש לקחת מהבנקים והשוק הפרטי את יכולת ייצור הכסף על ידי אשראי ולהעבירו לממשלה תחת מערכות הבקרה המתאימות.
סטפני קלטון. תמונה: ModernMoneyNetwork
בשנים האחרונות סיווגה נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, את פעולות המערכת הבנקאית כ"תיווך פיננסי", בדיוק כמו שמתארים ספרי הלימוד. כל זה אחרי שהעניין כבר הוכחש בעבר על ידי הבנקים המרכזיים הגדולים באירופה וקרן המטבע.את וורן מוזלר, כלכלן, תיאורטיקן מאקרו־פיננסי ובעלי קרן גידור לשעבר, הטעות הזו של פלוג בוודאי לא היתה מפתיעה. הוא טוען בכלכליסט שאפילו ראשי הפדרל ריזרב לא יודעים איך המערכת עובדת ולכן גם לא מבינים מה הבעיה איתה.
" אין להם מושג איך המערכת המוניטרית פועלת באמת. הם מכירים אותה רק ממודלים בספרי לימוד. אני התחלתי לעבוד בבנקאות בתחילת שנות ה־70", מספר מוזלר לקלדור, "אני מכיר את התחום מבפנים. יצא לי לפגוש את אלן גרינשפאן (יו"ר הבנק הפדרלי שקדם לברננקי), וגם את ברננקי עצמו. הוא טיפוס מאוד נחמד, באמת. אבל אין לו מושג איך המערכת המוניטרית עובדת, ואין גם שום סיבה שהוא יבין. הוא בא מהאקדמיה, לא מהשטח".
למעשה מוזלר מספר לנו שהכלכלנים המובילים שמנהלים אותנו עושים זאת לפי כלכלה דמיונית שמנותקת מזו שמתרחשת במציאות. הם תקועים בתאוריות שמופיעות רק בספרי הלימוד שלא התעדכנו עוד מאז תחילת – אמצע המאה הקודמת. הכלכלנים מתעלמים ממידעים חדשים וממשיכים לדבוק בעיקר באגו שלהם, שמונע מהם להודות בטעות ולהניע רפורמות במערכת הכושלת שהם מובילים כעת.
ללא כלכלנים יהיה קשה לערוך שינוי, שכן הם אלה "ברי הסמכא" של השלטון ומוכרים על ידו כמי שמחזיקים בלגיטימציה המדעית להכשרת השינוי. לכן נותר רק לקוות שאולי הטיפטופים שאנחנו מרגישים בשנים האחרונות מכלכלנים כמו קלטון, מוזלר, וורנר, טרנר, וולף ואחרים, יתורגמו מהר לצונאמי של כלכלנים ששוברים את מחסום ההכחשה ופועלים לשינוי הפרדיגמה הכלכלית השלטת.