ברק כהן בבית המשפט מגיב לכתב האישום של הפרקליטות. צילום: צדק חברתי
"אני נמצאת כאן היום כאמא של דנה וגל כי אני מרגישה שהבנות שלי במצוקה ואני צריכה להגן עליהן" – מסרה רקפת רוסק עמינח בבית המשפט ב-18 לינואר 2015. זמן קצר לאחר מכן החליט בית המשפט לקבל את עמדתה והוציא צו הרחקה נגד עו"ד ברק כהן, שהטריד בקולניות את משפחתה כמחאה על תפקודה כמנכלית בנק לאומי. כך כתבה השופטת בהחלטתה נגד כהן שעומד בראש ארגון 'באים לבנקאים': " פעולת מחאה גם אם אין בה שימוש בכוח פיזי אך עולה כדי השפלת האחר וביזויו, התחקות אחר אדם, בילוש אחרי האחר ומעשים שגורמים לחרדה וביוש אינם לגיטימיים … קל וחומר של מי שלא מלאו לה 18 שנים".
השופטת עשתה את המוטל עליה, אבל בתוך דבריה זועקת לשמיים הפרה של עקרון בסיסי במערכת משפט במדינה דמוקרטית שהוא "השוויון בפני החוק" . הרי אם נחליף בתחילת הנימוק להחלטה את צמד המילים "פעולת מחאה" (של ברק כהן) בצמד המילים "פעולת גבייה" (של הבנקים) נקבל תמונה זהה להחריד – אלא שהפעולה הראשונה פסולה על פי מערכת החוק והשניה לגיטימית ואפילו נתמכת על ידה בצורה כמעט עיוורת.
פה בטח מיד יזדעקו קוראים רבים ויגידו שבניגוד לברק כהן, לרקפת רוסק עמינח אין ברירה – אין לה דרך אחרת לגבות חובות מאלה שחייבים לבנק, חוץ מלהפעיל מערכת גבייה דורסנית. זו דרך נאיבית להסתכל על פני הדברים. בשביל להבין את הקשר בין אופי הפעולות של רקפת לפעולותיו של ברק , צריך להבין איך מערכת גביית החובות בהובלתה עובד. וכן – זה נכון באותה מידה גם עבור שאר הבנקים.
זה מתחיל בכך שאלו שנקלעים לקושי בהחזר ההלוואה, מקבלים בהרבה מקרים הצעה ש"אי אפשר לסרב לה" מהבנק – הלוואות גישור בריבית של שוק אפור. ללווה שנמצא רגע לפני הקבר הפיננסי שלו, אין ברירה אלא לקחת את ההלוואה. הבנק מאשר את ההלוואה למרות שהוא יודע מצוין שהלווה לא יוכל להחזיר אותה. לעיתים הבנק מעניק אפילו את ההלוואה הראשונית כשהוא יודע שהסיכוי שיקבל אותה בחזרה נמוך.
כשהשלב הבא והבלתי נמנע של הלווה מגיע והוא לא מצליח להשיב את ההלוואה -הבנק מעביר אותו לטיפולם של עורכי דין מטעמו. עורכי דין רבים מנצלים את מצוקת החייב, שאין לו משאבים כדי לקבל ייעוץ מקצועי מגורם שיגן עליו, ודורשים ממנו סכומי כסף דמיוניים גבוהים בהרבה מהחוב המקורי. במקרים רבים מדובר במאות אחוזים מעבר לחוב המקורי. זה נראה לעיתים כאילו הם מובילים את החייב לפשיטת רגל בכוונת מכוון – ויש לכך גם סיבה טובה. עבור עיקול דירה למשל יקבל עורך הדין 8%-6% מערך הדירה, בעוד אם יגיע לפשרה עלול להכניס לכיסו סכום קטן בהרבה.
למעשה לחלק נכבד מעורכי הדין של הבנק אין אינטרס לבוא לקראת החייב (למעט טייקונים) ועבודתם מתרכזת לרוב סביב הנסיון לנפח את החובות תוך הפעלת לחץ, השפלות, ביזוי ואיומים על החייב והסובבים אותו – כולל ילדיו. כל זה יעשה עד ביצוע העיקול או עד שיגיעו למסקנה שמיצו את פוטנציאל הגבייה המקסימלי בתיק ויגיעו לפשרה. ברוב המוחלט של המקרים הדבר יעשה בגיבוי מלא של מערכת החוק ולשביעות רצונה של הנהלת הבנק.
הצו שניתן לברק כהן ב-2015 מעורר לפיכך את השאלה – מדוע מצוקה שנגרמת לילד קטן שנאלץ לחוות את האקט המשפיל של מעקלים הפורצים לבית הוריו בשליחות הבנק, שונה מהמצוקה הנגרמת לבתה של מנכ"לית בנק שצועקים ליד חברותיה במגפון שאמה גנבת? גם לברק וגם לרקפת אחריות מלאה במקרים אלה להתעמרות לא מוסרית בילדים – כל אחד מהנסיבות שלו.
ברק כהן. צילום: שחף הבר
יש סיבה טובה לכך שפעילות ראשי הבנקים, שנחשבת לגיטימית בעיני בתי המשפט, הופכת לפעילות "לא לגיטימית" אם היא מבוצעת על ידי אזרחים. הסיבה היא העוצמה הפיננסית המפלצתית שצברו הבנקים עם הזמן. עוצמה המאפשרת להם להעסיק צבאות של לוביסטים שדואגים שהפוליטיקאים יחוקקו חוקים בצלמם ובדמותם – חוק אחד לבנק וחוק אחד לאזרח.
השבוע התבשרנו שברק כהן וחבריו לארגון "באים לבנקאים" לא רק שקיבלו צו הרחקה, אלא שהפרקליטות החליטה להעמידם לדין על מעשיהם. הם יואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע, הטרדה מאיימת, פגיעה בפרטיות סחיטה באיומים ומהומה ועלבון במקום ציבורי. הפרקליטות לא מתכוונת להסתפק בהעמדתם לדין, אלא מבקשת אפילו לעצור את הפעילים עד תום ההליכים כאילו היו אחרוני הרוצחים או האנסים.
פעילותו של כהן נעשתה על פי אותן אמות המוסר של מערכת הגבייה הבנקאית. הוא גם לא מסתיר את זה. לכן מערכת חוק שוויונית שרואה בפעילותו כלא לגיטימית, היתה מגישה כתב אישום גם נגד רקפת רוסק עמינח על פי כמעט אותם סעיפי אישום. כל זה עד שהיא תחייב אצלה בבנק קיומה של מערכת מתן אשראי וגביית חובות ראויה, הוגנת, מוסרית ומכבדת, כי אדם שלא מצליח להחזיר חובות הוא לפני הכסף קודם כל בן אדם. בטח ובטח שגם ילדיו – גם אם לא נולדו למנכלית של בנק.
הכותב הוא עורך 'הכלכלה האמיתית', פרשן בלילה כלכלי וחבר בקרן התחקירים העצמאית