משה וידמן ואלדד פרשר. צילום מסך מתוך יוטיוב
את האיש בצד הימני של התמונה רבים מכם לא מכירים אבל מדובר ביו"ר הבנק השלישי בגודלו בארץ – בנק מזרחי. שמו משה וידמן והוא עומד בראש הדריקטוריון שהחליט היום להפריש 425 מיליון שקל מכספי מזרחי (כלומר כספי הציבור) ככופר לאמריקאים. הכופר בא כקנס על כך שהבנק סייע והקים תשתית שאפשרה ללקוחות אמריקאים לחמוק מרשויות המס בארה"ב בין 2002-2014. זה כלל שימוש במקלטי מס מאיים שמעולם לא ידעתם על קיומם. לפי מספר הערכות זה לא יגמר בזה והאמריקאים ידרשו סכום גדול משמעותית, שיכול להיות אפילו כפול מזה שוידמן וחבריו החליטו עליו.
לא סתם הזכרתי את שמו של וידמן. וידמן הוא זה שהיה אמור לבקר את פעילות בנק לאומי בעשור הקודם ולעלות על סוגי עבירות דומים שביצע הבנק. בנק לאומי מצידו העביר בשנים האחרונות לאמריקאים 270 מיליון דולר ככופר על אותן עבירות. כל עובד בכיר שהיה נכשל בצורה כל כך צורמת בתפקידו היה מוצא מהר מאד את הדרך החוצה אבל לא וידמן, שקיבל קידום לראשות מזרחי. עכשיו אתם שואלים מי אישר את המינוי התמוה שלו?
מדובר במפקחת על הבנקים חדוה בר. בר היתה קולגה של וידמן בלאומי בתקופה בה היה יו"ר ועדת הביקורת של הבנק. בעתירה שהוגשה נגד המינוי גילה שופט בית המשפט העליון, מני מזוז, שלפני המינוי בר אפילו לא בדקה את חלקו של וידמן בעבירות שבוצעו בלאומי. כך אמר לנציג הפיקוח על הבנקים בדיון: "איפה יש אצלכם התייחסות לבדיקה [לגבי תפקודו של וידמן בלאומי]? התגובה ברובה פסיבית מתגוננת שאומרת שלא אמרו לי, לא שמעה, אלה לא קבעו. גם הדוח של הבנק קובע במפורש סעיפים שהדריקטוריון לא מילא את תפקידו. זה מחייב בדיקה"
אחרי כן ביקר ישירות את בר שטענה שלא היתה מעורבת אישית באישור המינוי: "לא ניתן לקבל גישה זו של המפקחת, שיש בה משום התנערות מהאחריות והחובה שהטיל עליה המחוקק לקיים פיקוח אפקטיבי על מינוי נושאי משרה במערכת הבנקאית". בנוסף, בר מסרבת עד היום לפרסם את הדוח המלא של בנק ישראל על פרשת לאומי. דוח שיכול לשפוך אולי אור על חלקו של וידמן בפרשה. העניין הוא שוידמן לא לבד בפרשה. הכירו את המנכל של בנק מזרחי, אלדד פרשר (בצד שמאל של התמונה). פרשר היה בתקופה שבה בוצעו העבירות ראש החטיבה הפיננסית והאחראי על הפעילות הבינלאומית של הבנק, וגם יו"ר מזרחי שוויץ. סניף מזרחי בשוויץ כיכב בדוחות האמריקאים כמי שהיה פעיל במיוחד בכל הסיוע להעלמות המס.
כאן עולה השאלה הכי חשובה: כיצד מאפשרים לאותם מנהלים שבמקרה הטוב לא מנעו את הפרשות האלה ובמקרה הרע היו שותפים להן, להחליט כמה כסף לשלם לאמריקאים (לא מכיסם חלילה אלא מכספי הבנק) כדי לחלץ עצמם מהעמדה לדין בארה"ב? ואולי השאלה הכי חשובה: היכן ההרגולטורית חדווה בר, שאמורה להפסיק את כל פסטיבל האבסורד הזה?