המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר. צילום מסך מיוטיוב
זה היה רגע מכונן בועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים. המפקחת על הבנקים חדוה בר התבקשה להביע את דעתה על ההלוואות מפוקפקות שציון קינן, אז ראש החטיבה העסקית בבנק הפועלים, אישר ליו"ר הבנק דאז דני דנקנר. "אין ספק שהאירוע הזה, שהיה בבנק הפועלים לפני עשר שנים, הוא אירוע מאוד חמור. הוא אחד החמורים שטיפל בו הפיקוח על הבנקים" – סיפרה בר לחברי הועדה. – אם כך, איך יכול להיות שקינן, שהיה מעורב באחד הארועים החמורים ביותר שנתקל בהם הפיקוח התקדם להיות מנכל הבנק? – שאל אותה חבר הועדה ח"כ דב חנין. פה מגיע המשפט המדהים של היועצת המשפטית של הפיקוח: אם היינו מתעקשים על קינן אז אולי גם את דני לא היינו מצליחים להדיח.
תייר שהיה נוחת פה ושומע את המשפט הזה היה חושב לרגע שמול הועדה יושב גוף מוחלש וחסר שיניים שנשלט על ידי הבנקים. מסוג הגופים שצריך לתת לבנק מתנה כדי לרצות אותו בזמן שהוא נוקט בצעדים שאינם לטעמו. פה הזמן להזכיר שלפחות על הנייר הפיקוח על הבנקים הוא אחד הגופים החזקים במדינה, שניזון מתקציב עתק ממיסים ומסמכויות כמעט חסרות תקדים שניתנו לו על ידי החוק במטרה שיוכל לבצע את עבודת הפיקוח ביעילות.
הרשלנות שנחשפה במקרה זה בעבודת הפיקוח, היתה רק מבוכה אחת מבין רבות שחוותה בר בחקירה הארוכה בכנסת. להגנתה של בר יש להגיד, שהיא אינה דמות מושחתת, אבל הפסיביות, והחולשה שהיא מפגינה מול עוצמתם של הבנקים גורמת להשחתה של המערכת. נראה לרגע במהלך עבודת הועדה שכל מה שאנשי הפיקוח ביקשו הוא רק לחזור הביתה בשלום.
בר נבחרה בכנס העיתונות העצמאית ביום שישי בתואר המפוקפק של אחת משלושת אבירי השחתת השלטון, וזאת בקרב הצבעה של למעלה מ-2000 אזרחים מודאגים. הסיבות לזכיה הן רבות ובר בהחלט העניקה עוד הרבה חומר למצביעיה בעדותה בועדה. לפניכם כמה מהחומרים המטרידים על עבודת הפיקוח שהתגלו במהלך העדות בועדה. למען ההגינות נאמר שחלק מהמקרים שנחקרו אלו ארועים שהתרחשו לפני שבר מונתה להיות המפקחת על הבנקים, אולם כפי שתראו היא גיבתה אותם:
1. חוסר שקיפות:
מסתבר שמבחינת סודיות מה שמותר לפרסם בפרשות הכי רגישות של מדינת ישראל כמו פרשת הצוללות, הופך לאסור כשזה נוגע לבנקים. במהלך הדיון גילתה בר לראשונה שהפיקוח סילק 15 בכירים מתפקידיהם בבנקים, וחסם מינויים של 80 עובדים. לכאורה הנה סוף סוף בר מגלה אומץ ויכולת עמידה לא אופייניים מול הבנקים, אבל הכל לכאורה. בר סרבה לבקשת חברי הועדה לחשוף את שמות אותם אנשים שסולקו או נחסמו. לגישתה של בר, הסודיות עולה במקרה זה על זכות הציבור לדעת מה קורה בבנקים בהם הוא מפקיד את כספו. יותר מכך, לתדהמת חברי הועדה בר סירבה אפילו לחשוף מאיזה בנקים מגיעים אותם עובדים שסרחו. אין שום הסבר מניח את הדעת להתנהלות הזו אלא אם מדובר פה בעובדי המוסד שהתחזו לבנקאים (תיכף נגיע גם לעניין המוסד).
2. פיקוח לקוי על הבנקים:
"מרגע שהדברים התפתחו, הפיקוח על הבנקים טיפל בנושא הזה [הכשלים במתן הלוואות לטיקונים] בצורה עקבית. טיפל, טיפל , טיפל – בביקורות בשטח, הוציא הוראות למערכת הבנקאית, אכיפה, צעדים גדולים" – כך הציגה בר בהתלהבות את התגובה החריפה של הפיקוח לגבי התנהלות הבנקים. רק שפה צצה בעיה. החכי"ם הביכו את בר כשחשפו את עדות ראשי בנק הבינלאומי ולאומי. מסתבר שבבנקים האלה לא מכירים אף צעדים גדולים כאלה ובטח לא הוראות חדשות שלא בוצעו קודם לכן. לדברי הבנקאים לא היו בכלל בעיות אשראי ללווים גדולים ולכן לא היה להם מצב של "לפני ואחרי", כפי שטענה בר.
בעקבות הסתירה הזו ביקש ח"כ חנין מהפיקוח להתחיל לפקח ולבדוק מדוע יש סתירה כה מהותית בין הנחיות הבנק המרכזי למה שמתארים ראשי הבנקים? חנין גם שאל את בר האם היא יכולה להגיד מה היא מתכוונת לעשות בעניין? התשובה של בר היתה: "אנחנו לא שולפים. אנחנו נחשוב". אם זו התשובה, לא ברור מה עשתה בר כמעט 3 שנים בתפקידה אם רק עכשיו היא מתחילה לחשוב על דרכי הפיקוח בנוגע ליישום הנחיות בנק ישראל בנושא כה קריטי – דבר שאמור היה להיות חלק בלתי נפרד מעבודתה כמפקחת.
3. אי אכיפה וענישה של פעולות הבנקים:
בתגובה לשאלתו של ח"כ דב חנין בנוגע לכמה קנסות ועיצומים הוטלו על הבנקים בעניין כשלים במתן אשראי ללווים גדולים מ-2003, ענתה המפקחת לאחר התפתלויות רבות: אפס. אז אם הפיקוח לא השתמש בכלי הקנסות, האם הוא השתמש בסמכויות החקירה הנרחבות שהוא קיבל מתוקף החוק? גם לזה בר וצוותה השיבו: לא.
אין מילים.
4. התחמקות מאחריות וחוסר עקביות:
הפיקוח טען שאין לו כלי חקירה מתאימים כדי לדעת מדוע הבנקים נתנו הלוואות כושלות לטייקונים. בתגובה נשאלה בר על ידי היו"ר כבל האם הם מעוניינים שהכנסת תיתן להם כלים כאלה? בר ענתה: "אנחנו חושבים שהכלים שלנו הם טובים, ויש לפיקוח על הבנקים מגוון מאוד רחב של כלים". בחיי שקראתי את שני משפטים האלה כמה וכמה פעמים – לא הצלחתי להגיע למסקנה אם להאמין לחדוה בר או לחדוה בר.
5. הסתרת מידע קריטי מהציבור כשזה פוגע בבנקים:
הפיקוח לא העביר לועדה דוחות שכתב בהתייחס לפרשות הנחקרות בשל הטענה ל "סודיות בנקאית". מדובר במידע קריטי מאין כמותו עבור הציבור וחיוני לצורך עבודת הוועדה. לעומת זאת התברר שדוחות הפיקוח דווקא כן נחשפו בועדות אחרות, כשזה שירת את טובת הבנקים. אז "סודי" אולי זו בעצם מילת קוד אצל בר להסתרת מידע לא מחמיא מהציבור?
6. חוסר מודעות עצמית לתדמית הפיקוח:
הגענו למוסד. "אנחנו לא כאלה נחמדים כמו שאנחנו נראים. הפיקוח על הבנקים פועל לעיתים כמו המוסד. לא תמיד יודעים מה הוא עושה אבל הוא שומר על כספי המפקידים" -אומרת בר בועדה. היו"ר כבל בתגובה: "חברי הכנסת יודעים על המוסד יותר מאשר הם יודעים על הבנקים". לאור העובדה שבנק ישראל גם לא קונס בנקים, לא מפעיל את סמכויות החקירה שיש לו, חושף את דוחותיו רק כשזה נוח לבנקים, ושהוא עצמו לא סגור אם ההוראות שלו מיושמות בבנקים, כנראה שאנשי הפיקוח על הבנקים אולי כן נחמדים כפי שהם נראים.
7. חוסר מקצועיות:
בר נשאלה כיצד הפיקוח לא עלה על הסיוע להעלמות המס של בנקים מישראל לאזרחים אמריקאיים בעשור הקודם. התשובה של בר היתה ש "הפיקוח גילה [את הפרשה] רק כשהתחילה החקירה בבנק לאומי…. הלקחים נלמדו". מעניין לגלות שכבר בשנת 2008 (3 שנים לפני תחילת החקירה הרשמית), היתה שורה של פעמונים שצלצלו, וועדה של הסנט ולאחר מכן הסי בי אס שהיו אמורים לעורר את הבנק גם אם הוא ישן שינה עמוקה. את המשפט האחרון כתב אגב כבוד השופט מני מזוז בעתירה שהוגשה לבגץ נגד אישור מינויו של משה וידמן ליו"ר בנק מזרחי, לאחר שזה כשל בסיכול הפרשה בזמן שהיה יו"ר דרקטריון הביקורת בלאומי. מי שחתומה על אישור המינוי מטעם בנק ישראל היתה לא אחרת מאשר חדוה בר, שחטפה על כך ביקורת נוקבת מהשופט מזוז.